ע"פ 893/11 מדינת ישראל נ. ינון בן חיים

השופט א' א' לוי:

1.

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים נטען, כי בתאריך 9.10.07, בשעת לילה, נהג המשיב ברכב מנועי אף שלא היה מורשה לכך. בשלב כלשהו הוא ביצע בצומת פניית פרסה כשאור אדום דולק ברמזור בכיוון נסיעתו, ובעקבות כך נדרש על ידי שוטרות שהבחינו במעשיו לעצור. המשיב לא ציית לאותה הוראה, והחל נמלט כשהשוטרות דולקות אחריו. נטען, כי במהלך נסיעתו ביצע המשיב עבירות תעבורה רבות, וביניהן, חציית צמתים ברמזור אדום, ונסיעה בכיוון הנגדי לכיוון התנועה, דבר שהיה כרוך בסיכון נהגים אחרים והולכי רגל שנקלעו בדרכו.

2.

כתב האישום בפרשה זו הוגש בחודש פברואר 2010, והיה אמור להתברר לגופו בתאריך 26.12.10. דא עקא, באותו מועד לא התייצב פרקליט מטעם המדינה, ועל כן החליט השופט המלומד לבטל את כתב-האישום. השופט נימק את החלטתו בכך שכתב האישום הוגש באיחור ניכר, ואף שהתיק נקבע לשמיעת ראיות לא היתה התייצבות מטעם המדינה, שגם לא טרחה להודיע לעדים שלא להתייצב לדיון.

3.

על החלטה זו משיגה המדינה בפנינו, ולהשקפתנו ערעורה בדין יסודו. נדגיש, כי היעדרותו של

הפרקליט מאולמו של בית משפט קמא, נבעה משביתה עליה הכריזו הפרקליטים בשרות המדינה. שביתה מסוג זה היא הליך לגיטימי ביחסי העבודה, וגם אם היא כרוכה באי-נוחות למתדיינים אחרים, אין לנקוט

בצעד כה מרחיק לכת כמו ביטולו של כתב האישום. לא נכון לנהוג כך גם מנקודת ראותו של האינטרס הציבורי, הואיל ולמשיב מיוחסת התנהגות בעיתית, בלשון המעטה, שאם תוכח בבית המשפט, כי אז נכון יהיה לקבוע כי נשקפת ממנו סכנה של ממש למשתמשים תמימים בדרך.

לפיכך, ראוי היה לו לכתב אישום זה כי יתברר לגופו, וככל שנגרמה טרחה או חסרון כיס למערער ולעדים, פתוחה בפני בית המשפט קמא הדרך לחייב את המדינה בהוצאות.

נוכח האמור, אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, והדיון יוחזר אליו כדי שיקיים את ההליך מראשיתו.