ע"פ 8944/04 איליה לזדון נ. מדינת ישראל

הנשיא א' ברק:

1.המערער, צעיר יליד 1978, הורשע – על פי הודאתו בעובדות כתב האישום – בביצוע שוד, עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. על פי כתב האישום, הגיע המערער יחד עם נאשם נוסף לתחנת דלק כשפניו של הנאשם הנוסף מכוסות. האחרון שלף סכין והצמידה לגופו של המתדלק בתחנה, ודרש ממנו את הכסף. המערער שלף גם הוא סכין והראה למתדלק. לבסוף מסר המתדלק סכום כסף של 255 ₪ לידיו של הנאשם הנוסף. יצוין כי ההליכים נגד הנאשם הנוסף הופסקו לאחר שנמצא בלתי כשיר לעמוד לדין. עם הגשת כתב האישום היה המערער נתון כחודש במעצר ולאחר מכן ב"מעצר בית" במשך חמישה חודשים נוספים.

2.לאחר ההרשעה נשלח המערער לקבלת תסקיר מבחן בעניינו. על-פי התסקיר, עלה המערער לארץ מאוקראינה בגיל 15. הוא סיים 13 שנות לימוד עם תעודת טכנאי רכב. שירת חמש שנים בצה"ל כמכונאי טנקים וזכה לשבחים ממפקדיו. לאחר שחרורו (בנובמבר 2002) עבד בעבודות נגרות ומסגרות מזדמנות. שירות המבחן התרשם כי המערער הוא בחור צעיר, כן, מופנם, בעל ראיית עולם אופטימית ויכולת הסתגלות תקינה בחברה. כן התרשם שירות המבחן מיכולתו הטובה להתמודד עם קשיים, מעברים ושינויים בחייו. צוין כי אין למערער הרשעות קודמות. לגבי העבירה הנוכחית, נמסר בתסקיר כי המערער מתקשה לקחת אחריות על עובדות כתב האישום ומדגיש כי חלקו בשוד היה מינורי. יחד עם זאת, הוא חש אשמה על שלא מנע את ביצוע העבירה מחברו והביע חרטה. שירות המבחן מצא כי המערער אינו בשל להליך טיפולי אך ניכר כי המעצר ומעצר הבית יצרו בו אפקט הרתעתי מסוים ורצון לשקם את חייו. בנסיבות אלה המליץ שירות המבחן על מאסר קצר בעבודות שירות ומאסר על תנאי.

3.המלצות שירות המבחן נדחו על ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט ציין כי מדובר בעבירה חמורה, שיש בה סממנים בולטים של שימוש באלימות. חומרה מיוחדת ראה בית המשפט בעובדה כי השוד בוצע בתחנת דלק, תוך ניצול חוסר האונים של המתדלק, אשר לא יכול לעמוד בפני תוקפיו. בית המשפט המחוזי גזר על המערער שלושים חודשי מאסר, מהם חמישה-עשר חודשים לריצוי בפועל, בניכוי ימי המעצר, והיתרה על תנאי לשלוש שנים לבל יעבור עבירת רכוש או אלימות מסוג פשע.

4.הערעור מכוון כנגד חומרת העונש. קיבלנו משירות המבחן עדכון אודות המערער. על פי התסקיר המעדכן, מאז חודש נובמבר 2004 עובד המערער במשרה מלאה במפעל לעצים. בנוסף, הוא למד נהיגה ברכב כבד ועתיד לעבור בקרוב מבחני רישוי. שירות המבחן חזר בפנינו על ההמלצה להסתפק במאסר שירוצה בעבודות שירות. גם בא-כוחו של המערער ביקש להתחשב במכלול הנסיבות האישיות של המערער ולא למצות עימו את הדין. לגבי העבירה עצמה, הוא הדגיש את חלקו השולי בשוד ואת העובדה שהיה נתון להשפעה רעה מצד חברו. הסנגור הדגיש את העובדה שפרט לאירוע זה, המערער מעולם לא הסתבך בדבר עבירה, חרף הקשיים בהם נתקל עם עלייתו לישראל וחרף המצוקה הכלכלית שלו ושל משפחתו. באת-כוח המשיבה, מצידה, טענה כי העונש שהוטל על המערער הוא מאוזן, בהתחשב במכלול השיקולים לקולא ולחומרא.

5.עבירת השוד בה הורשע המערער היא חמורה. ככלל, היא מצדיקה הטלת עונשי מאסר בפועל. עונש של חמישה-עשר חודשי מאסר שהושת על המערער ודאי אינו חורג לחומרא מרף הענישה המקובל בעבירות מסוג זה. אלמלא נסיבותיו האישיות של המערער, לא היה מקום להתערב בו. עם זאת, עניינו של המערער הוא יוצא דופן. המערער מעד באופן חד פעמי. שוכנעתי כי קיים סיכוי של ממש כי הוא לא יעלה על דרך העבריינות וכי יתפקד כאדם מועיל בחברה. המערער הוא אדם צעיר, אשר התמודד בהצלחה עם קשיי ההסתגלות בישראל. הוא רכש השכלה, שירת בצה"ל זמן ממושך וזכה להערכה רבה ממפקדיו. כיום הוא מנסה לבסס את חייו בתחום התעסוקתי והזוגי. הוא השתלב לא מכבר בעבודה, עושה להרחבת כישוריו המקצועיים ועומד לשאת את חברתו זה שש שנים, המצויה בהריון ממנו. לכל אלה יש לתת משקל ממשי בשיקולי הענישה לקולא, יחד עם הודאתו באשמה, החרטה הכנה, והעובדה שפרט לאירוע זה, מעולם לא "הסתבך" עם רשויות החוק. החומר שהוצג בפנינו אינו מצביע על חשש מפני הישנות מעשים דומים מצד המערער. בהתחשב בכל אלה, ומתוך רצון לאפשר למערער לבנות את חייו המקצועיים והמשפחתיים, ראיתי להקל עמו ולהימנע משליחתו לבית האסורים. החלטתי לקבל את המלצת שירות המבחן ולהסתפק במאסר קצר שירוצה בעבודות שירות אם ימצא מתאים לכך.

לפיכך, יש לקבל את הערעור ולהקל בעונשו של המערער, כך שתקופת המאסר תופחת ותועמד על ששה חודשים. אנו שוקלים האפשרות כי חודשי המאסר ירוצו בעבודות שירות, אם ימצא מתאים לכך על-ידי הממונה על עבודות השירות. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם.

הממונה על עבודות השירות יגיש לבית המשפט בתוך 30 יום חוות דעת בעניין התאמתו של המערער לעבודות שירות, והתיק יועבר להרכב למתן החלטה משלימה.

ה נ ש י א

השופט א' א' לוי:

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט א' גרוניס:

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא א' ברק.