ע"פ 8956/03 פאדי חליפה נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.המערער הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה בעבירות של עסקאות בסם מסוכן ובהחזקת סמים שלא לצריכה עצמית. על כך הוא נדון ל-60 חודשי מאסר, מתוכם 48 חודשים בפועל, והיתרה על תנאי, וכן שלוש שנות פסילה מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה. מכוח סמכותו על פי סעיף 36א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ג-1975, הורה בית המשפט על חילוט רכב ששימש את המערער בעת ביצוען של העבירות.

2.על פי גרסת המשיבה, קשר המערער עם אחר – מוראד בושקאר (להלן – מוראד) לעשות עסקאות בסם. העסקה הראשונה בוצעה בין החודשים ספטמבר לאוקטובר 2002, כאשר המערער מסר למוראד שקית בה היה ארוז סם מסוכן, ומוראד הטמינה בוואדי בחיפה. העסקה השנייה בוצעה ביום 17.10.02, ושוטרים מוסווים צפו בה. נטען, כי שעה שהמערער עצר את הרכב בו נהג, התקרב אליו מוראד כשהוא רכוב על קטנוע, והמערער מסר לו 85 גרם של הרואין, אותם הטמין מוראד בתחתוניו.

3.ראיות המשיבה התבססו, בראש ובראשונה, על הגרסה שנרשמה מפיו של מוראד בחקירתו. מוראד נחקר ביום מעצרו, ובהודעה שנרשמה מפיו (נ/1) הוא אמר כהאי לישנא: "הוא [המערער] אמר לי, בוא תעבוד איתי, תעביר סמים ואני אתן לך כסף. אמר לי אתה מקבל כסף טוב". באשר לאירוע שבסופו נעצר מוראד, הוא מסר, כי במפגש שקדם לנסיעה ביקשו המערער לנסוע בעקבותיו עם קטנועו, ובשלב מסוים בעת שנעצרו, הוא מסר לו את חבילת הסמים, אותה הטמין, כאמור, בתחתוניו. על גרסה זו חזר מוראד פעם נוספת ביום 20.20.02 (ראו נ/2), אולם בעת שהתייצב למסירתה של עדותו בבית המשפט, הוא שינה את טעמו והתכחש לדברים שנרשמו מפיו. לטענתו, אמרותיו הוצאו ממנו בלחצם של השוטרים, וכדי לסתור גרסה זו הגישה המשיבה את זיכרון הדברים ת/26, אותו ערך שוטר הבילוש דורון ברוך. שוטר זה פגש את מוראד ביום מעצרו, כאשר מטרת הפגישה היתה תשאול וניסיון לקבל מידע על מעורבים נוספים בפרשה. השוטר טען, כי בראשיתו של המפגש לא היה מוראד להוט לחשוף את שמו של האדם שמסר לו את הסם, אולם לאחר זמן החל לשתף פעולה. הקושי עליו הצביע עו"ד בן-יהודה ביחס לעד זה, נובע מהעובדה שהדו"ח שערך השוטר על מפגשו עם המערער נערך לאחר ימים לא מעטים, ולמען הדיוק ביום 28.10.02. על רקע זה סבר בא כוח המערער, כי לא היה מקום ליחס משקל רב לעדותו של השוטר, והוא הוסיף וביקש לקבוע, כי היה ממש בטענתו של מוראד לפיה הוצאו האמרות נ/1 ו-נ/2 מפיו שלא כדין.

4.אכן, יש להצטער כל כך שהשוטר תיעד את תשאולו של מוראד באיחור ניכר. אולם, חוששני שלעניין זה אין משקל של ממש, הואיל ולמוראד ניתנה הזדמנות להביא את תלונותיו על האלימות, שלטענתו, הופעלה כנגדו בעת שהובא בפני סגן הנשיא של בית משפט השלום בחיפה, שם ביקשה המשטרה להאריך את מעצרו. והנה מתברר, כי לא זו בלבד שמפיו של מוראד לא נשמעה תלונה כלשהי על אלימות או לחץ שהיה קורבנם, אלא שהוא אף אישר כי האמרה שנרשמה מפיו ביום הקודם היתה אמרת-אמת, ובלשונו (ראה הפרוטוקול ת/6, עמ' 2): "אין לי מה לומר. כבר סיפרתי את כל האמת במשטרה " (ההדגשה לא במקור).

5.בנסיבות אלה, אנו סבורים כי בית המשפט המחוזי רשאי היה להעדיף את אמרותיו של מוראד בחקירתו על פי עדותו בבית המשפט, כפי שהיה רשאי לקבוע, כי אין ממש בטענתו על הפעלת כוח כנגדו. יתרה מכך, אמרותיו של מוראד אינן הראיות היחידות כנגד המערער, ותומכת בהן העובדה כי המערער מסר גרסה מתפתלת ותמוהה ביחס להיכרותו עם מוראד, שתחילתה היתה בהכחשה מוחלטת, וסופה בטענה שההיכרות ביניהם היתה שטחית ושהם לא נפגשו כלל בשבועות שקדמו למעצר. דא עקא, טענה זו הופרכה באמצעות פלט של שיחות טלפון שקיימו השניים, שיחות המלמדות על כך שהם קיימו קשר אינטנסיבי בימים אשר קדמו למעצר, וגם ביום המעצר עצמו.

לנוכח כל אלה, אנו סבורים כי הרשעתו של המערער בדין יסודה, וממילא אין מקום לשנות ממנה.

7.באשר לערעור על העונש – תקופת המאסר שנגזרה על המערער מתחייבת מאופייה של העבירה, מחד, ותואמת את רמת הענישה בעבירות מסוג זה, מאידך. גם באשר לחילוט הרכב לא מצאנו כי בית המשפט המחוזי נתפס לתוצאה שגויה, באשר המאבק בנגע הסמים מחייב הכבדה על העבריינים בתחום זה בכל דרך אפשרית, ואחת מהן היא על ידי חילוט נכסיהם.

התוצאה היא אפוא כי דין הערעור על שני חלקיו להדחות, וכך אנו עושים.