ע"פ 9090/00 בעז שניידרמן נ. מדינת ישראל

השופטת ט' שטרסברג-כהן:

1.לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת ח' סלוצקי) לפיו הורשע המערער בדין ביחד עם אחר והוטל עליו עונש של 300 שעות שירות לתועלת הציבור; פיקוח שירות המבחן למשך שנה ו6- חודשי מאסר מותנה למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה מסוג פשע. השניים הורשעו על פי הודאתם בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע והחזקת נשק.

2.המערער ושותפו לעבירה חברו זה לזה על מנת לבצע שוד בקיוסקים בעיר העתיקה בבאר-שבע. לשם כך הצטיידו הם בנשק מסוג רימון, בסכינים, באלה ובכובעי גרב. הם נסעו מדימונה לבאר-שבע כשהציוד הנ"ל איתם, שם הסתובבו בעיר העתיקה במטרה לחפש יעד לביצוע המתוכנן. הם נעצרו כשהם עומדים בתחנה המרכזית.

3.המערער מבקש לקבל את המלצת שירות המבחן, לבטל את ההרשעה להטיל עליו מבחן ללא הרשעה וביצוע עבודות שירות לתועלת הציבור כפי שנקבע בבית המשפט המחוזי. המשיבה מתנגדת לכך.

4.אין ספק כי המעשים שנעשו על ידי המערער ושותפו הם חמורים ביותר ובעקרון יש לתת ביטוי לחומרתם על-ידי הרשעה כפי שעשה בית משפט קמא. אלא שהמקרה שלפנינו הוא חריג. חריגותו מתבטאת בעיקר בנסיבותיו האישיות של המערער ובאישיותו החיובית באופן בסיסי. המערער היה בשעת מעשה עולה חדש מברית המועצות כבן 20. הוא למד בבית ספר תיכון וניהל אורח חיים נורמטיבי. הוא סיים לימודיו בבית ספר תיכון באיחור של שנתיים בגלל חבלי ושלבי הקליטה בארץ, אותם עבר. הוא עמד בפני גיוס לצה"ל ונקבע לו מועד לכך.

מתסקיר המבחן מצטיירת תמונה של בחור חיובי ביסודו שבעקבות המעבר לישראל עמד בפני התמודדות עם שפה חדשה ותרבות שונה דבר שגרם להתדרדרות בלימודיו ובהישגיו לעומת אלה שבארץ מוצאו. במעבר זה גילה המערער קושי בהתמודדות עם המציאות החדשה, שהוחרף בעקבות מותו הפתאומי של אביו, ששימש לו דוגמא ומופת ושאת מקומו ניסה למלא. על רקע זה, נמשך המערער ל"הרפתקה" האומללה תוך תקווה לרכוש תחושת שליטה ועוצמה.

5.המערער התחרט על מעשיו עוד בטרם הוצאה התוכנית לפועל ונתפס יחד עם שותפו כאשר הם מנסים לתפוס טרמפ בחזרה לכיוון דימונה. הוא נעצר, שהה במעצר חודש ימים ואחר-כך ב"מעצר בית" כ4- חודשים, ובהמשך במעצר בית חלקי.

6.שלטונות צה"ל לא גייסוהו עד כה. ממידע שנמסר מפי התביעה, הסניגוריה ושירות המבחן עולה, כי ההימנעות מגיוסו נובעת מהעבירה בגינה הורשע . הסניגור המלומד טען בהסתמך על דבריו של קצין המבחן מר בוכבינדר, שליווהו ללשכת הגיוס, כי הרשעה תהווה מכשול של ממש אם לא מניעה לגיוסו ואילו מבחן ללא הרשעה יגדיל את סיכויי גיוסו. התביעה סבורה שאין משקל לשאלה אם הרשעה תעמוד בעינה או תתבטל.

7.הסניגור מבקש לראות באירוע, כשל חד פעמי של אדם צעיר שלא עלה על דרך הפשע ומביע רצון אמיתי וכן לשקם את חייו, להתגייס לצה"ל ולהמשיך בחיים נורמטיביים. הוא מבקש שלא לחסום דרך זו בפניו הן באשר לגיוסו והן באשר לחייו האזרחיים בהמשך הדרך. לטענתו, התנהגותו בביצוע העבירה אינה מאפיינת אותו ואינה הולמת את אופיו ואת דרכיו. הוא הבין את חומרת טעותו, הפנים אותה והביע את חרטתו לא רק מיד לאחר האירוע, אלא גם על ידי הודאתו בבית המשפט. הוא מביע חרטה עמוקה וכנה לאורך הדרך ועד היום.

8.ההתלבטות במקרה זה אינה קלה. מצד אחד, עומד לפנינו המערער שביצע עבירה חמורה וראוי כי יורשע בגינה על מנת להעביר מסר ראוי למערער עצמו ולחברה, לפיו אין להקל עם מי שעובר עבירה כה חמורה. מצד שני, אין ספק כי השארת ההרשעה על כנה במקרה זה תשמש מכשול בהמשך דרך חייו של המערער ותפריע לו הן בגיוסו לצה"ל והן בחייו האזרחיים בעתיד. עומד לפנינו אדם צעיר, שנכשל באופן חד-פעמי והוא מבקש לאפשר לו לשקם את חייו בלא שההרשעה תעמוד לו לרועץ. האינטרס של המערער בשיקומו אינה רק אינטרס של העבריין ואינו רק פועל יוצא מנתינת הדעת על נסיבותיו האישיות לטובתו הוא, אלא זהו אינטרס ציבורי ממדרגה ראשונה. עניינו של אינטרס זה הוא, לתת סיכוי למי שנכשל בעבירה בנסיבות כבענייננו לחזור לחיק החברה ולהשתלב בה כאדם נורמטיבי. הסטיגמה הדבקה בהרשעה, עלולה לפגוע בכך.

9.המערער כבר ביצע כשליש מן השירות לתועלת הציבור ועשה כן לשביעות רצון המונים עליו. בתקופה בה מבצע הוא עבודות אלה, עובד הוא גם בעבודות קשות לפרנסתו ומאז שוחרר למעצר בית חלקי לא הסתבך בעבירה כלשהיא.

10.חוק העונשין הכיר בחרטה לפני ביצוע עבירה כמשחררת מאחריות פלילית בעבירות ניסיון שידול וסיוע. תפיסה זו אותה ביטא המחוקק בהקשרים מסוימים, יכולה להנחותנו גם בבואנו לשקול אם להרשיע נאשם המביע חרטה כנה או להסתפק במבחן ללא הרשעה.

11.לאחר ששקלנו את השיקולים האמורים ואיזנו ביניהם, הגענו לכלל מסקנה, כי המקרה שלפנינו על נסיבותיו המיוחדות, מצדיק ביטול ההרשעה. זאת לזכור, כי אם ייכשל חלילה המערער בתקופת המבחן, יוחזר עניינו לבית המשפט שיוכל להרשיעו בדין ולגזור את דינו גם בגין העבירה נשוא ערעור זה.

12.אשר על כן, אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את ההרשעה ואת עונש המאסר על תנאי ומורים על מבחן ללא הרשעה למשך שנה מהיום ועל ביצוע 300 שעות שירות לתועלת הציבור, כפי שקבע בית המשפט המחוזי.