ע"פ 10577/08 גנאדי גרבר נ. מדינת ישראל

א.

בקשה לעיכוב ביצועו של העונש שהוטל על המבקש בבית המשפט המחוזי בירושלים (מפי סגן הנשיא חבש) מיום 27.11.08 בת"פ 3173/08, והוא עשרים וארבעה חודשי מאסר בפועל (בניכוי תקופת מעצר מיום 18.12.2007 עד 13.1.2008), שלוש שנות מאסר על תנאי, פיצוי למתלונן בסך 10,000 ₪, וקנס כספי בסך 1,000 ₪.

ב.

המבקש הורשע על פי הודאתו בגדרי הסדר טיעון, בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות. כמתואר בכתב האישום המתוקן, השתתף המבקש יחד עם אדם נוסף בשוד אלים, בו נגזלו כספים מנהג מונית, והלה הוכה ונזקק לטיפול רפואי (בהסדר הטיעון הוסכם כי לא המבקש הוא שהיכה את נהג המונית).

ג.

בתסקיר שירות המבחן הומלץ על עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות, נוכח נסיבות חיים לא פשוטות של המבקש (לרבות נכות), עבר נורמטיבי, תקופת מעצר בת כחודש במהלך המשפט, והתרשמות שירות המבחן כי תקופת מאסר תפגע במבקש פגיעה קשה. בית המשפט שקל שיקולים אלו בגזר דינו, וכן נדרש לחרטה כנה שהביע המבקש (בין השאר במכתב בקשת מחילה שכתב למתלונן), ולבחירתו להודות באשמה – אמנם רק בתום פרשת התביעה. מנגד נשקלו בין השאר חומרת העבירה, הצורך להגן על ציבור נהגי המוניות, והנזק למתלונן (אשר הפסיק עקב האירוע לעבוד כנהג מונית). בסיכומו של דבר הושתו על המבקש העונשים המנויים מעלה. נקבע כי עונש המאסר ירוצה החל מיום 21.12.08.

ד.

מכאן הבקשה הנוכחית, לעיכוב ביצועו של עונש המאסר עד להכרעה בערעור על גזר הדין. נטען, כי אין סכנת הימלטות מן הדין, הואיל והמבקש לא ניסה להימלט מאז הוגש כתב האישום, במשך תקופה של כשנה, ולא הפר את תנאי מעצר הבית שהוטל עליו. כן נטען, אין נשקפת מן המבקש מסוכנות, הואיל ומדובר באדם נורמטיבי, שאף לא נהג באלימות במסגרת העבירה. עוד נטען, כי סיכויי הערעור טובים, עד כדי הטלת עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות; בגדרים אלו נטען בפרט, כי בית המשפט קמא נתן משקל יתר לשיקול ההרתעתי, וזנח את השיקולים העומדים לטובת המבקש (ובפרט השיקול השיקומי); וכי העונש שהוטל אינו עומד ביחס לחלקו של המבקש בעבירה.

ה.

בדיון טען עו"ד עירוני כל הניתן, וסבר כי למעט חומרת העבירה, מתקיימים הקריטריונים שבהלכת ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נ"ד(2) 241. הרשעת המבקש, כנטען, היתה בשל שותפות בעבירה וללא הפעלת אלימות; מקרה זה מצדיק עיכוב ביצוע כדי לאפשר לטעון לעבודות שירות. נאמר, כי המבקש גם לא הפר תנאי מעצר בית; והמדובר בבעל רקע משפחתי קשה ששירת בצה"ל שירות מלא; הוזכרה גם פציעת המבקש, וכן המלצת שירות המבחן לעבודות שירות, והבעת הרצון מצד המבקש להציע פיצוי, המעידה כנטען על הפנמת החומרה שבמעשה.

ו.

באת כוח המדינה טענה כי כשהמדובר בשוד של נהג מונית, המהוה טרף קל, נחוצות נסיבות יוצאות דופן ביותר כדי להמיר את העונש לעבודות שירות. עוד נאמר, כי כיוון שהמבקש לא היה הדומיננטי באירוע, נגזר דינו לשנתיים אל מול שלוש של שותפו.

ז.

לאחר העיון לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה. אכן, מדובר במעידה ראשונה ומצערת של מי שניהל חיים נורמטיביים, ואולם, המדובר בערעור על חומרת העונש שלגביו על המבקש מוטל הנטל, גם לפי הלכת ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל,

פ"ד נ"ד(2) 241, 282 (השופטת - כתוארה אז – ביניש) להראות טעם מיוחד וחריג. המדובר בעבירה חמורה, שהפסיקה מייחסת לה חומרת יתר, חשיבות משנה וגם בית המשפט קמא הדגיש זאת (ראו ע"פ 10828/04 אלטורי נ' מדינת ישראל (לא פורסם), שם נסקרת פסיקת העונשים בכגון דא, הנעה בין מאסר שנתיים וחצי למאסרים של חמש ושבע שנים; באותו עניין נדון בעל עבר נקי לשלוש וחצי שנות מאסר). המבקש מודע לחומרה זו, והמשוכה שעליו לחלוף על פניה בערעור אינה קלה למעבר. איני מתעלם מנסיבותיו האישיות של המבקש, מנכותו ומהמלצת שירות המבחן כעולה מן התסקיר, ועיינתי גם במכתבו המרגש למתלונן, אך אין בכך כדי לשנות מן החומרה הבסיסית ומן הסביבה הנורמטיבית בעבירה מעין זו, שעל פי רוב אינה נגדרת בעבודות שירות.

ח.

עיינתי גם בפסיקה שהגיש הסניגור המלומד. הדוגמאות היו, אם של עיכוב ביצוע בעקבות מאסר לתקופה קצרה יחסית – 14 או 15 חודש, ואם של ערעורים על ההרשעה שלגביה חלה הלכת שוורץ בכל פרטיה. פרשת ע"פ 9090/00 שניידרמן נ' מדינת ישראל (לא פורסמה), בה חברו שניים למזימת שוד בקיוסקים והצטיידו בנשק, ונדונו לעונש מועט, אכן הדגימה גישה מקלה, אך באותו עניין לא יצאה מזימת השוד אל הפועל. קשה ללמוד מאלה גזירה שוה בהינתן הפסיקה במקרי שוד מוניות.

ט.

נוכח האמור לא אוכל להיעתר לבקשה. אאפשר למבקש להתחיל בריצוי לאחר שיעבור חלק מימי החנוכה, ועל כן יתייצב במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בירושלים ביום א' בטבת תשס"ט (28.12.08) עד שעה 10:00. תנאי שחרור קיימים יעמדו בעינם עד להתייצבות. יש לקוות כי שירות בתי הסוהר ישבץ את המבקש באופן שיביא בחשבון כי עד לעבירה זו היה רקעו נורמטיבי, על כל המשתמע במבט לעתיד. המזכירות מתבקשת לקבוע את התיק לשמיעה בתוך שלושה חודשים.