ע"פ 10828/04 אלטורי טלאל נ. מדינת ישראל

השופט א' רובינשטיין:

א.המערער, יליד 1982, הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירה של שוד מזוין. על פי כתב האישום, הגיע בשעות הלילה הקטנות למונית בבת ים וביקש הסעה לכפר ברה; בהגיעם למקום, כיוון את המתלונן, נהג מונית, לשביל עפר, אחז את המתלונן בידו, הצמיד סכין לגרונו ודרש את כספו; המתלונן מסר בידו סכום כסף, ואז החל מאבק שבמהלכו נחתך המתלונן בסנטרו, המערער הוסיף לאיים עליו, ומשירד מן הרכב השליך עליו המערער אבנים שפגעו בו וגרמו לחבלות. המערער נכנס למונית והחל להימלט בנסיעה פרועה. המתלונן לא הצליח לעצרו. הוא אותר על-ידי שוטרים בטייבה וניסה שוב להימלט.

ב.בית המשפט קמא עיין בתסקיר שירות המבחן, שלפיו נעדר המערער עבר פלילי ואישיותו ילדותית; ומאסר ממושך עלול לחזק דפוסים בעייתיים שבו, אך השירות נמנע מהמלצה. בהביאו בחשבון מזה את הצורך בהגנה על נהגי מוניות החשופים לאלימות, ומזה את עברו הנקי של המערער, דן אותו בית המשפט קמא לשלוש וחצי שנות מאסר בפועל, ושנה וחצי על תנאי, וכן לפיצוי הקרבן.

ג.בערעור נטען, כי העונש החמיר עמו, במיוחד נוכח אישיותו הילדותית המוצאת ביטויה בדרכי התנהגותו במשפחה, ונוכח חרטתו, עברו הנקי ורקעו המשפחתי הטוב. בא כוחו המלומד של המערער הדגיש גם, כי הפיצוי למתלונן שולם.

ד.בא כוח המדינה הטעים את הצורך בהגנה על נהגי מוניות.

ה.עיינו בתסקיר עדכני של שירות המבחן, ובו המלצה להפחתה בעונשו של המערער כדי לחזק את השינוי בו החל.

ו.שקלנו את טיעוני הצדדים ובאנו לכלל מסקנה כי אין בידינו להעתר לערעור, בית המשפט קמא ציין אל נכון, כי "התופעה של שוד אלים של נהג מונית בתנאים שבהם השודד מהלך אימים על קרבנו, חובל בו וחומר את ממונו היא תופעה חמורה מאד, במיוחד על רקע המציאות המתקיימת בארץ כבר עת רבה. אין עצה ואין תושיה כנגד התופעה הזאת, אלא בענישה ממשית ממושכת למדי". פסיקה שאליה הפנו הצדדים כוללת ענישה מחמירה יותר (אף חמש ושבע שנות מאסר בפועל על עבירות של שוד נהגי מוניות), ועם זאת אף פסיקה מקלה יותר בעבירות שוד (שנתיים וחצי במקרה מסוים). בנסיבות המקרה, כפי שתוארו לעיל, סבורים אנו כי בית המשפט קמא לא החמיר עם המערער כל עיקר; נהג המונית שביקש להרוויח את לחמו בשעות לילה מאוחרות מצא עצמו נשדד, מוכה, חבול ומאוים, ומכוניתו נלקחה ממנו, במעשי בריונות. מעשים כאלה דינם מאסר לא קצר; חובתו של בית המשפט להגן על אנשי עמל, כמו נהגי מוניות, הנותנים שירות לציבור גם בשעות שאינן שיגרתיות, ונחשפים לגחמות זדון של עבריינים. הדעת נותנת כי נסיבותיו האישיות של המערער, כמו גם התנהגותו בכלא, ימצאו ביטוין בבוא שעת דיון בשחרורו על תנאי, וכמובן איננו מביעים עמדה בעניין זה. כמובן יש לקוות כי יחזור למוטב, ילך בדרך טובים ולא ישוב לעבור עבירות עוד. אך, כאמור, חומרת העבירה והמסר שראוי שייצא מפי בית משפט זה בעבירות כאלה מטים את הכף. אין בידינו להעתר לערעור.