ע"פ 980/10 יוסף לוי נ. מדינת ישראל

השופט א' רובינשטיין:

א.

ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים

אלרון, גלעד ורניאל) מיום 24.12.09 בת"פ 11721-11-08, בגדרו נגזרו על המערער 36 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירות מין מסוג פשע בתוך 3 שנים לאחר תום מאסרו ותשלום פיצוי למתלוננת בסך של 7,500 ₪.

רקע והליכים קודמים

ב.

המערער, יליד 1966, נהג מונית, הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של מעשים מגונים, לפי סעיף 348 (ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) לחוק העונשין תשל"ז-1977; איומים לפי סעיף 92 לחוק; הטרדה מינית לפי סעיפים 3(א) ו- 5(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח- 1998.

ג.

לפי הנטען בכתב האישום המתוקן, בו הודה המערער, בליל 8.11.08 עלתה המתלוננת, קטינה ילידת 1993, עלתה למונית המערער במרכז הכרמל על מנת שיסיע אותה לביתה שבנוה שאנן. במהלך הנסיעה החל המערער לשאול את המתלוננת שאלות בעלות אופי מיני, המתלוננת ביקשה מהמערער שיפסיק לדבר עמה על כך. המערער לא שעה לבקשותיה, משך את גופייתה והעיר הערות על חָזָהּ. המתלוננת ניסתה להסיט את ידו של המערער, אך זה לא הרפה. המתלוננת ביקשה מהמערער שיעצור את המונית ויניח לה לרדת, המערער הרגיע את המתלוננת, הבטיח שיחדל ממעשיו וייקח אותה לביתה. בהגיעם לרחוב בו מתגוררת המתלוננת, הניח המערער את ידו על רגלה של המתלוננת, החל ללטפה ונגע באיבר מינה, מעל בגדיה. המתלוננת דחפה את המערער מעליה והחלה לצעוק, אז פתח המערער את מכנסיו, חשף בפניה את איבר מינו והחל לגעת בו. לאחר מכן, הניח המערער למתלוננת לצאת מהמונית, תוך שהוא מאיים עליה לבל תספר את אשר אירע.

ד.

ביום 1.6.09 הורשע המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן. בית המשפט הורה על עריכת תסקיר קרבן, הערכת מסוכנות ותסקיר מבחן ביחס למערער. בתסקיר הקרבן נאמר, כי למתלוננת נגרם נזק חמור הפוגע באיכות חייה וחיי משפחתה, המאיים על המשך תפקודה התקין בלימודים, במישור החברתי ובמישור המשפחתי. הוערך, כי המתלוננת ומשפחתה יזדקקו לטיפול ושיקום ממושכים. בדו"ח הערכת המסוכנות צויין, כי רגשות החרטה והבושה האותנטיים שביטא המערער קשורים להליך המשפטי להרשעתו בעבירות מין, וכי לא ניכר שלמערער רגשות אמפתיים כלפי המתלוננת. הוערך, כי המערער בעל רמת מסוכנות נמוכה לרצידיביזם מיני. בתסקיר המבחן נאמר, כי המערער נטל אחריות פורמלית בלבד על מעשיו, ואף ייחס למתלוננת אחריות מסוימת על שאירע. עוד נאמר, כי המערער הביע רצון להשתלב בטיפול ייעודי לעברייני מין. נוכח נכונותו והערכת המסוכנות הנמוכה אשר יוחסה לו, הומלץ להטיל על המערער צו מבחן של שירותי המבחן למבוגרים למשך שנתיים שבמהלכה ישולב בקבוצה טיפולית לעברייני מין; לחייבו בפיצוי כספי למתלוננת; ולהשית עליו עונש של עבודות שירות.

ה.

ביום 24.12.09 נגזר דינו של המערער. בית המשפט ציין, כי נתן דעתו להמלצות שירות המבחן, אך לא קיבל את ההמלצה להטיל על המערער עונש של עבודות שירות בלבד, בנימוק שעונש כזה אינו מביא בחשבון בצורה מלאה את האינטרס הציבורי ואת הפגיעה במתלוננת ובמשפחתה. עוד צוין, כי בגזר הדין נלקחו בחשבון השיקולים לקולה, בהם הרף הנמוך של העבירות שבהן הורשע; הודאתו במיוחס לו; העובדה שבטרם החל לעבוד כנהג מונית שירת כשוטר קרוב לתשע שנים; מצבו הבריאותי; נסיבות חייו; המלצת שירות המבחן; וכן מעצר הבית הממושך בו היה נתון. צוינו גם השיקולים לחומרה, בהם עצם העבירות; התעלמותו מהתנגדות המתלוננת; אי הפנמת חומרת העבירות וחוסר האמפתיה כלפי מצבה של המתלוננת; האינטרס הציבורי; וכן עוצמת הפגיעה במתלוננת ובמשפחתה. נגזר על המערער כאמור.

הערעור

ו.

בערעור נטען, בין היתר , כי שגה בית המשפט קמא משלא ייחס את המשקל הראוי לנסיבות העבירות, לנסיבות חייו על המערער ולחוות הדעת המקצועיות. ביחס לנסיבות העבירות נטען, כי יש ליתן משקל לכך שהללו נמצאות במדרג הנמוך מבין עבירות המין, ולכך שהמערער לא השתמש בכוח "במובן הקלאסי" בזמן ביצוע העבירה. ביחס לנסיבות האישיות הוזכר, עברו הנקי של המערער, וכן כי הוא חולה לב, שגם בעת ששהה במעצר בית אושפז בעקבות מצבו הבריאותי; מעצר הבית הממושך בו שהה המערער; מצבו הכלכלי הקשה של המערער, נטען גם, כי למרות קשייו הכלכליים, שעה שמצא בשעתו יהלומים יקרי ערך בחר להחזיר אותם לבעליהם; נטען, כי בעקבות האירוע עומד המערער בפני גירושין מאשתו ואם ילדיו, וכי משפחתו נפגעה קשות מן האירוע; ביחס לחוות הדעת המקצועיות, הוזכר דו"ח הערכת המסוכנות שקבע, בין היתר, כי רמת המסוכנות הנשקפת מן המערער היא נמוכה וכן הוזכר תסקיר שירות המבחן, בו הומלץ לשלב את המערער בטיפול ייעודי לעברייני מין, להטיל עליו תשלום פיצוי כספי למתלוננת ועונש של עבודות שירות, כיון שעונשים אלה מאגדים פן שיקומי ופן עונשי שיש בהם כדי להבהיר למערער את חומרת מעשהו ולהגביר את מודעותו לעצמו ודחפיו.

ז.

בתסקיר עדכני של שירות המבחן מיום 22.8.10 נאמר, כי המערער השתלב בטיפול קבוצתי במחלקה לעברייני מין, ועד כה השתתפותו שטחית ובולטת בה תפיסתו העצמית החיובית. צויין, כי ברמה המילולית מביע המערער חרטה, אולם במהלך הטיפולים השיל אחריות על סביבתו והתקשה לגלות אמפתיה כלפי המתלוננת. בעקבות קשייו והתנהגותו במהלך הטיפול, הורחק המערער מן הטיפול. צויין, כי מרשמי בדיקה שנערכה לאחרונה למערער על ידי מב"ן עולה, שרמת מסוכנותו המינית נמוכה לטווח הקצר; אך הוזכר כי לאחר שהתקבל מידע על כך שבעבר נהג באלימות במשפחתו, הופנה המערער לועדת אלימות במשפחה. בדו"ח עדכני להערכת מסוכנות חזרה ההערכה, כי למערער מסוכנות נמוכה לרצידיביזם מיני, וכי רגשות החרטה והבושה שהביע המערער מהוים גורם מרתיע המפחית את רמת מסוכנותו המינית.

הדיון בפנינו

ח.

בדיון בפנינו טען בא כוח המערער, עו"ד שמעון בין השאר, כי בית המשפט קמא לא נתן את המשקל הראוי לנסיבות ביצוע העבירה ונסיבות חייו של המערער. העבירה מצויה - כנטען - במדרג הנמוך ביותר של עבירות המין; המערער לא הפעיל כוח "במובן הקלאסי"; המתלוננת התקרבה לגיל 16 בזמן האירוע, וכלפי חוץ אף נראתה בוגרת מכפי גילה, ונוכח נסיבות אלה ובהשוואה למקרים חמורים יותר, מדובר בעונש מחמיר. בא כוח המערער תיאר את נסיבות חייו של המערער, מצבו הבריאותי הקשה וההשלכות הקשות שהיו לאירוע על משפחתו. לטענת המערער, מאז מאסרו ניכרת הידרדרות במצבו הנפשי והבריאותי. עו"ד קדוש, שטענה למדינה, סמכה ידיה על החלטת בית המשפט קמא, וציינה, כי כל הפחתה בעונשו של המערער לא תבטא את חומרת מעשיו. נטען גם, כי מצבו הבריאותי של המערער לא מנע ממנו לבצע את העבירה. נציגת שירות המבחן למבוגרים, הגב' וייס, ציינה שיש להמשיך בהליך הטיפולי, אף שהתסקיר המשלים אינו מנבא טובות.

הכרעה

ט.

לאחר העיון לא נוכל להיעתר לערעור. יש חומרה משולשת בעבירות - הן לעיצומן, היות הקרבן קטינה, והיות המערער נהג מונית. בית משפט זה פרס לא אחת הגנה על נהגי מוניות הנופלים קרבן לעבריינים; בע"פ 10828/04 אלטורי נ' מדינת ישראל (לא פורסם), נזדמן לי לומר "חובת של בית משפט זה להגן על אנשי עמל, כמו נהגי מוניות, הנותנים שירות לציבור גם בשעות שאינן שיגרתיות, ונחשפים לגחמות זדון של עבריינים"; ראו גם ע"פ 8090/04 עבידאת נ' מדינת ישראל

(לא פורסם); ע"פ 1250/07 אבו סולב נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 9559/07 חאמד נ' מדינת ישראל (לא פורסם). תמונת הראי היא מקום שנהג מונית מנצל את עיסוקו לפגיעה בזולת, במקרה דנא פגיעה מינית בקטינה. נוסע הנכנס למונית צריך לחוש ביטחון כי הנהג יביאנו למחוז חפצו, ולא יפגע בו; מחובת בתי המשפט להגן על נוסעי מוניות שלא יהיו טרף קל; ובודאי פגיעה מינית נותנת אותותיה בקרבן, לא כל שכן בקטינה. המערער שיעבד עצמו ליצרו הרגעי ונכשל בפרשה זו; העונש שנגזר עליו אינו קל, אך אינו חורג מן הענישה הנוהגת בתחום זה. אשר למצבו הרפואי של המערער, חזקה על שלטונות בית הסוהר כי הם ערים לכך כנחוץ, וככל הנדרש פתוחים גם שערי בית המשפט לעתירות אסיר, בלא שנביע דעה.

י.

לא נוכל איפוא להיעתר לערעור.