ע"פ 9889/07 מדינת ישראל נ. עמאד סליימה

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

בית המשפט המחוזי גזר על המשיב, אשר הורשע על-פי הודאתו בשני אישומים של שוד בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לביצוע פשע, עונש מאסר לתקופה של ארבע שנים, מתוכם שנתיים ומחצה בפועל והיתר על תנאי, וכן קנס בסך 2,000 ש"ח ופיצוי לכל אחד משני המתלוננים בסך 5,000 ש"ח. המדינה סבורה כי פסק-הדין מקל יתר-על-המידה ומכאן ערעורה. החלטנו לקבל את הערעור ולהאריך את תקופת המאסר בפועל ל- 5 שנים.

המעשים המתוארים בכתב האישום הם חמורים ביותר. מ דובר , כאמור, בשני אישומים, המייחסים למשיב קשירת קשר עם שני אחרים לביצוע שוד של נהגי מוניות, והוצאה לפועל של התכנית העבריינית, תוך שימוש באיומים ובאלימות קשה. במקרה הראשון, המשיב ואחד משותפיו נסעו במונית, וכשהגיעו למחסום א-ראם פגשו שם בשותף שלישי. שם הוצא הנהג בכוח מן הרכב, והמשיב הצמיד אותו אל הקיר באמרו "תסתובב ואל תסתכל". כשניסה הנהג להוציא את חפציו מן הרכב, אחזו בו חבר המרעים, הכו אותו בכל חלקי גופו ואיימו עליו כי אם יתקרב שוב למונית הם ישחטו אותו. לבסוף נמלטו השלושה מן המקום עם המונית ותכולתה. התרחיש היה דומה גם בפעם השנייה. המערער ושותפו נסעו במונית וכשהגיעו לבית חנינה המתין להם שם שותף שלישי. השותף שישב ברכב אחז בנהג בכוח בצווארו, והשותף האחר הוציאו מן הרכב, הכה אותו וגרר אותו הרחק מן המונית. או-אז נמלטו השלושה עם המונית.

בית המשפט המחוזי היה ער לחומרת המעשים, ומנגד שקל את הנסיבות האישיות והמשפחתיות של המשיב, ובכלל זה גילו הצעיר, עברו הפלילי שאינו מכביד, הודאתו וכן החרטה שהביע, שבית המשפט התרשם מכנותה. בית המשפט נתן דעתו גם להמלצת שירות המבחן. על-יסוד כל אלה קבע בית המשפט את העונש כפי שצוין לעיל.

המדינה, כאמור, סבורה כי יש להחמיר בעונשו של המשיב. לדעתה, העונש אינו משקף כראוי את חומרת המעשים – שנשנו פעמיים – את החותם הקשה שהותירו בקורבנות ואת רמת הענישה ההולמת במקרים מהסוג הנדון. המדינה מדגישה את עובדת ביצוע המעשים בצוותא, לאחר תכנון ותוך שימוש באלימות בוטה. המדינה מטעימה כי אין זו למערער הסתבכות ראשונה עם החוק (הגם שעברו אינו מכביד ביותר), וכי גם התסקיר אינו שולל את הצורך בהחרפת העונש. לבסוף מצטטת המדינה מפסק-הדין בע"פ 10828/04 טלאל נ' מדינת ישראל , תק-על 2005(2) 3847, שם נכתב כי:

נהג המונית שביקש להרוויח את לחמו בשעות לילה מאוחרות מצא עצמו נשדד, מוכה, חבול ומאוים, ומכוניתו נלקחה ממנו, במעשי בריונות. מעשים כאלה דינם מאסר לא קצר; חובתו של בית המשפט להגן על אנשי עמל, כמו נהגי מוניות, הנותנים שירות לציבור גם בשעות שאינן שיגרתיות, ונחשפים לגחמות זדון של עבריינים.

אנו סבורים כי העונש שנגזר על המשיב, בגין שני מעשי השוד שבהם הורשע, אינו מספק ואין בו די כדי להגשים את מטרות הענישה. כאמור, העבירות שבהן הורשע המשיב הן קשות ביותר, ונסיבותיהן – חמורות. בצדק ציינה המדינה את יסודות התכנון, הביצוע בחבורה, האלימות והדפוס החוזר, שכולם מהווים שיקולים לחומרא, כמו-גם את הצורך להרתיע מפני מעשי שוד בכלל ומפני מעשי שוד המכוונים לנהגי מוניות בפרט. אכן, עבודתו של נהג המונית מציבה אותו בעמדה פגיעה ומן הראוי שרף הענישה ייצור הרתעה הולמת מפני ניצול הדבר. אנו ערים לנסיבות המקלות שהזכיר בית המשפט המחוזי, אך גם בהתחשב באלה, העונש שהוטל על המשיב קל מדי. בית המשפט שלערעור בדרך-כלל אינו ממצה את הדין בהחמירו בעונש ועל כן החלטנו להעמיד את תקופת המאסר לריצוי בפועל על 5 שנים. יתר מרכיבי העונש יוותרו בעינם.

התוצאה היא שהערעור מתקבל במובן האמור.

המשנה-לנשיאה

השופט ס' ג'ובראן :

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט ע' פוגלמן :

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין.