ע"פ 5930/11 פלוני נ. מדינת ישראל

א.

בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בבאר שבע (השופטת צפת) מיום 7.7.11 בתיק ת"פ 14802-10-10, בו נדון המבקש – קטין יליד 18.11.93 – בין היתר, לעשרים חודשי מאסר בפועל, בעקבות הרשעתו על פי הודאתו בעבירות שוד בחבורה.

רקע

ב.

המבקש הורשע, על-פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בביצוע שוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין. לפי המתואר בכתב האישום המתוקן, ביום 3.10.10 נסעו המבקש ושניים מחבריו (קטינים גם הם) במונית, ולאחר שהורו לנהג המונית (להלן המתלונן ) לעצור, הצמידו המבקש או אחד מחבריו חפץ חד לצווארו של המתלונן באופן שהביא לפציעתו, והורו לו ליתן להם כסף. לאחר מכן ירדו המבקש או אחד מחבריו מן הרכב, ניגשו לחלון המתלונן ואיימו עליו כי יהרגוהו. המתלונן הוציא מכיס חולצתו סכום של 170-150 ש"ח במזומן ומסרו למבקש וחבריו. לאחר שיצאו יתר החברים מהמונית, ברח המתלונן מן המקום במוניתו.

ג.

הוגש תסקיר שירות המבחן לנוער. מן התסקיר המפורט

עולה, כי המבקש הוא בן להורים גרושים, אחותו הגדולה חולת CP ואחיו הקטן חולה אפילפסיה. אמו של המבקש הופנתה לטיפול במרכז למניעת אלימות במשפחה כיון שאינה שולטת בכעסיה, והמבקש סבל מאלימות מילולית ופיזית מצד אמו. תפקודו של המבקש בכיתות ז'-ח' היה בעייתי מאוד ולווה בבעיות משמעת, ולאחר שהמשיך לבית ספר תיכון מקצועי, נמצא כי המוטיבציה שלו ללימודים נמוכה; המבקש גם הסתבך בעבירת רכוש (2008), אך לאחר גישור ושירות לתועלת הציבור נמחק התיק. במסגרת מעצר הבית בגין העבירה הנוכחית השתלב המבקש במית"ר (מרכז יום המיועד לנוער בסיכון), שם דווח כי שיתף פעולה עם גורמי הטיפול, אשר התרשמו כי הוא בעל מוטיבציה גבוהה לטיפול. עם זאת, במהלך אותה תקופה ועל רקע מעבר דירה טראומתי, פנה המבקש מספר פעמים למשטרה ולבית המשפט בבקשה להיעצר, ולבסוף נעצר ביום 8.5.11 אך לימים שב ושוחרר. המבקש הודה בפני שירות המבחן במיוחס לו, הביע צער על מעשיו וכן גילה אמפתיה למתלונן. שירות המבחן התרשם כי המבקש אינו בעל דפוסים עברייניים, וציין את האפשרות של בניית תכנית טיפולית למבקש. עם זאת ציין השירות, כי בשל המצב המשפחתי הרעוע, יש לבחון שוב את המוטיבציה של המבקש והוריו לטיפול. לסיכום המליץ השירות, כי יושת על המבקש מאסר על תנאי בכפוף לצו טיפול ופיקוח בשירות המבחן.

ד.

בית המשפט המחוזי גזר על המבקש עשרים חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, עשרה חודשי מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן בסך 1,500 ש"ח. בית המשפט נתן דעתו לחומרת עבירת השוד, במיוחד שעה שהיא נעשית כלפי "טרף קל" כנהג מונית הנותן את שירותיו לאורך כל שעות היממה. עוד ציין בית המשפט לחומרה את העובדה, שהמבקש וחבריו הצטיידו מבעוד מועד בחפץ חד, ואף גרמו למתלונן לחתכים. לקולה, שקל בית המשפט את היות המבקש קטין, העדר פלילי, נסיבות חייו הקשות והתרשמותו החיובית של שירות המבחן בדבר הסיכויים להצלחת הליך שיקומי. ואולם, כיון ששירות המבחן הביע ספק ביכולתם של המבקש ומשפחתו לעמוד בהליך הטיפולי, ונוכח חומרת העבירה, נקבע כי אין לקבל את המלצתו ויש להשית על המבקש מאסר בפועל. יצוין, כי על שותפיו של המבקש הושתו עונשים של 24 חודשי מאסר ו-18 חודשי מאסר, בשים לב לגילם, עברם הפלילי ולחלקו של כל אחד בביצוע השוד.

הבקשה

ה.

בבקשה הוטעם, כי עברו של המבקש נקי, וכי תסקיר שירות המבחן מעלה אופק שיקומי. נוכח קטינות המבקש נטען, כי על אינטרס השיקום לקבל מעמד בכורה לאורך כל שלבי ההליך הפלילי, לרבות עיכוב הביצוע, שעה שמאסר בפועל עלול להביא לפגיעה בסיכויי השיקום. עוד נטען, כי תקופת המאסר שהושתה על המבקש היא "בינונית" בארכה, ואם לא יעוכב המאסר בפועל עלול הערעור להתייתר. נאמר, כי סיכויי הערעור טובים, וכן שהמבקש שוהה במעצר בית בתנאים מגבילים, לרבות איזוק אלקטרוני, ועל כן אין חשש להימלטותו מן הדין.

הדיון

ו.

בדיון טען עו"ד דניאל למבקש, כי על פי הדין והפסיקה יש מקום לייחודו של קטין, והמבקש דנא הקפיד להגיע לכל הדיונים כהלכתם, כך שיש ליתן בו אמון, וכי יש סיכוי טוב כי עונש המאסר בפועל יומר בצו פיקוח. עוד נטען, כי יש מקום להגן על המבקש מפני כניסה לכלא בוגרים נוכח ההשפעות השליליות האפשריות.

ז.

עו"ד בוכמן טענה למדינה, כי הסיכוי להתערבות בעונש עד כדי ביטולו קלושים, וכי המדובר בעבירה חמורה של שוד נהג מונית, המצדיקה מאסר בפועל גם לקטין. מה גם שהיתה למבקש הסתבכות קודמת וזו לא הרתיעה אותו.

הכרעה

ח.

לאחר העיון לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה. הטעם העיקרי לכך, כפי שאפרט, הוא סיכויי הערעור, מבלי שכמובן אטע מסמרות; המדובר במשוכה גבוהה, נוכח חומרת העבירה, והסיכוי לאיון המאסר מכל וכל לעבר מאסר על תנאי, או אף לעבודות שירות, אינו עניין של מה בכך כל עיקר.

ט.

אכן, כשעסקינן בקטינים – ובכך צודק הסניגור המלומד – עצם מאסרם הוא בעייתי, כדברי חברי השופט דנציגר בע"פ 49/09 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם). דעת לנבון נקל, כי השלכות המאסר עלולות להיות שליליות. למבקש גם רקע משפחתי קשה. ואולם, חומרת העבירה – שוד נהג מונית – עומדת לו לרועץ; והרי "חובתו של בית המשפט להגן על אנשי עמל, כמו נהגי מוניות, הנותנים שירות לציבור גם בשעות שאינן שיגרתיות, ונחשפים לגחמות זדון של עבריינים" (ע"פ 10828/04 אלטורי נ' מדינת ישראל (לא פורסם), פסקה ו'; ראו גם ע"פ 10577/08 גרבר נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 9647/09 שור נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בעבירות כאלה מושת על פי רוב עונש חמור משהוטל על המבקש, שבית המשפט התחשב בקטינותו. גם אם, כיון

שהמדובר בקטין ונוכח רקעו המשפחתי, ישתכנע בית המשפט בשלב הערעור להפחית מן העונש, וכמובן איני מביע דעה על כך, קשה להלום סיכוי רב לאיונו של מאסר בפועל מכל וכל. אוסיף, כי המבקש כבר טעם טעמו של מעצר מאחורי סורג ובריח, אף לפי בקשתו שלו, במסגרת התיק דנא. המבקש הפנה לע"פ 9695/10 אבו ערישה נ' מדינת ישראל (לא פורסם), שם כינה השופט גרוניס 18 חודשי מאסר לעניין עיכוב ביצוע כ"תקופה בינונית"; כאן עסקינן ב-20 חודש, ובערעור גזר דין (בעניין אבו

ערישה ייחס השופט משקל לעניין העיכוב גם להיות הערעור על ההרשעה). ועוד, עיינתי גם באסופת הפסיקה שהציג המבקש, ואכן במקרים שונים ניתנו עיכובי ביצוע לעניין מאסר ממושך יחסית, אך כל מקרה לגופו ולנסיבותיו, ואת טעמיי בנידון דידן הסברתי. מה שניתן היה, כשהמדובר בקטין, בסיכויי ערעור גבוהים יותר – אינו הולם את ענייננו.

י.

נוכח כל זאת, איני רואה מקום להיעתר לבקשה. ועם זאת, תקבע המזכירות את התיק (ערעור גזר דין של קטין) לדיון בתוך שלושה חודשים מהיום, כך שגם לא יווצר מצב שבו יתאיינו סיכויי הערעור.

י"א.

המבקש יתייצב לריצוי מאסרו ביום ה' באלול תשע"א (4.9.11) עד שעה 1000 במזכירות הפלילית בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. תנאי שחרור קיימים יעמדו בעינם עד להתיצבות.