ע"פ 9116/02 מחמוד סרחאן נ. מדינת ישראל

השופט י' טירקל:

1.בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הרשיע את המערער, בגדר הסדר טיעון, בעבירה של הריגה. בגדר ההסדר טענה באת כוח המדינה לעונש של 14 שנות מאסר ואילו בא כוח המערער טען "באופן חופשי". בית המשפט גזר על המערער מאסר לתקופה של 11 שנים וכן מאסר לתקופה של שנתיים על תנאי.

המערער מערער על חומרת עונשו.

2.בכתב הערעור המפורט וכן בטיעוניו לפנינו עמד בא כוח המערער בהרחבה על הנסיבות המצדיקות, לדעתו, הקלה בעונשו של המערער. לדבריו, אכן התחיל הויכוח בין המערער לבין המנוח בעקבות הפלת קערת סלט מידיו של המערער על ידי המנוח, במסעדה שבה עבדו שניהם, אולם השלב המכריע בתגרה בין השניים התחיל כאשר תקף המנוח את המערער בדירתו, חנק אותו והיכה אותו. רק בעקבות מעשים אלה של המנוח דקר אותו המערער. כפי שטען, היו נסיבות אלה "מעין התגוננות, שאמנם אינה מגיעה לדרגה של הגנה עצמית כדרישת החוק והפסיקה אך לא היתה רחוקה ממנה". בא כוח המערער הוסיף וטען כי המערער הודה מיד בעובדות כתב האישום המתוקן ובכך הביע את חרטתו הכנה והאמיתית, וגם כאן טעם להקל בעונשו. בא כוח המערער הוסיף וסמך את טיעוניו על הסכם סולחה שנעשה בין משפחותיהם של המערער ושל המנוח. במצב דברים זה, ולאור מצבו המשפחתי הקשה של המערער, ראוי היה, לדעתו, שבית המשפט יקל בעונשו ויפחית "תקרת הענישה" שלה טענה באת כוח המדינה, יותר משהפחית.

איננו רואים עם בא כוח המערער עין בעין. בא כוח המערער טען כל שניתן היה לטעון, והיטיב לטעון, לטובת מרשו אולם אין בכך כדי לסייע לו. דברים אמורים בהריגתו של המנוח על ידי המערער על ידי 6 דקירות סכין במקומות שונים בגופו, וביניהן דקירה קטלנית, שחדרה ישירות ללב, ודקירה נוספת שחדרה לכליה השמאלית. הרקע למעשה היתה תיגרה בין המערער לבין המנוח בשל ענין פעוט ואין בעובדה שלאחר מכן תקף המנוח את המערער כדי להקל מחומרת מעשהו. בית המשפט המחוזי הביא בחשבון את כל הנסיבות לקולא - אמנם, בלי הסכם הסולחה שלא היה לפניו - בכך שגזר על המערער 11 שנות מאסר במקום 14 שנות מאסר שתבעה באת כוח המדינה בגדר הסדר הטיעון. לא מצאנו טעם טוב להמתיק את עונשו עוד. (ראו: ע"פ 1456/01 חליל חדד נגד מדינת ישראל , פ"ד נו(1) 609).

3. הערעור נדחה.