ע"פ 9154/04 חננייב חנוכה נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בביצוע עבירת שוד, עבירה כהגדרתה בסעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. משהורשע כך בדינו גזר בית-המשפט על המערער עונשים אלה: תשע שנות מאסר, מתוכן שבע שנים לריצוי בפועל ושנתיים מאסר על-תנאי; קנס בסך 25,000 ש"ח; ופיצוי המתלוננים בסך 30,000 ש"ח.

הערעור שלפנינו ערעור הוא על הכרעת הדין ועל גזר הדין כאחד.

עיקרה של הכרעת הדין מיוסד על טביעת אצבעו של המערער אשר נמצאה על קופסת בשמים ייחודית שהמתלוננת החזיקה בביתה ואשר יובאה במיוחד עבורה מחוץ לארץ. טביעת אצבע זו מורה בבירור אל עבר המערער כמי שהיה שותף למעשה השוד בדירתם של המתלוננים, בתיתנו דעתנו לכך שלטענתו לא היה מעולם באותה דירה ואף לא טען כי אותה קופסה שטביעת אצבעו נמצאה עליה מוכרת לו ממקום אחר. טביעת אצבע, כידוע, משמשת ראיה מן המעלה הראשונה לקשר אדם למקום, וכך הוא ענייננו בשים לב לנסיבותיו של המקרה. אכן, טביעת אצבע אשר נמצאה על מיטלטל, יכול שבנסיבות מסוימות ייגרע מערכה כראיה מפלילה. ראו: למשל: ע"פ 7293/97 - עמר ז'אפר , פ"ד נב (5) 460, 475-474. לא כן הוא בענייננו, משידענו כי טביעת האצבע נמצאה על חפץ מיטלטל אישי של המתלוננת, ולא נמצאה כל אפשרות שתקשר בין הקופסה שלעניין לבין המערער.

בא-כוח המערער העלה לפנינו, הן בכתב הן על-פה, טיעונים נוספים - כך בנושא טביעת האצבע וכך בנושאים נוספים, בהם טענת אליבי - אולם כל טענות אלו נענו בפרוטרוט ובאורח משכנע על-ידי בית משפט קמא, ולא נמצא לנו טעם להתערב בהכרעת הדין.

אנו מחליטים אפוא לדחות את הערעור על ההרשעה.

אשר לעונש שנגזר על המערער: מעשה השוד שהמערער הורשע בו היה מעשה שוד קשה ואכזרי. המערער ואחרים באו אל דירתם של זוג זקנים - הוא כבן 84 והיא כבת 78 - בהתחזם להיותם עובדי חברת הגז. הזקנה פתחה למערער ולחבריו הרעים את הדלת ואו-אז נכנסו המערער וחבריו אל הדירה, התנפלו על המתלוננת, דחפו אותה אל המטבח, שמו יד על פיה, הפילו אותה ארצה והחלו מכים אותה בראשה באגרופים בדורשם ממנה "כסף, כסף". בהמשך לכך סתמו המערער וחבריו את פיה של המתלוננת בנייר דבק וקשרו את ידיה ורגליה. המערער והאחרים היכו את בעלה של המתלוננת, קשרו את עיניו ופיו באמצעות נייר דבק, הסירו מידו שעון עשוי זהב, ובנייר דבק קשרו את ידיו ואת רגליו. לאחר מכן הפכו המערער והאחרים את הדירה, ונטלו עימם כספת שהיתה מצויה בארון ואשר היו בה תכשיטים בשווי של כחמישים אלף ש"ח, אלף דולר, אלף יורו ו-5,000 ש"ח. נוסיף עוד כי בשל המכות שספגה מן המערער ומן האחרים נגרמו למתלוננת חבלות בפניה ובצווארה והיא נזקקה לטיפול רפואי. אין צורך להוסיף ולציין את הטראומה שזוג הזקנים חווה ואשר תלווה אותם אפשר עד יומם האחרון.

העונש הקבוע בצידה של עבירת השוד כהוראת סעיף 402(ב) לחוק העונשין הוא עונש בן עשרים שנים, ובתיתנו דעתנו לאכזריות שבמעשה השוד שביצעו המערער וחבריו הרעים, לא ניתן לומר כי העונש עונש חמור הוא יתר על המידה. אם כך על דרך הכלל, לא כל שכן כשלחובת המערער הרשעה קודמת בשלוש עבירות של שוד מזוין משנת 1998, עבירות שבגינן נגזר עליו בחודש יולי 1999 מאסר למשך שלוש שנים ושישה חודשים.

אנו מחליטים אפוא לדחות את הערעור על גזר הדין.

סוף דבר: אנו מחליטים לדחות את הערעור הן על הכרעת הדין הן על גזר הדין.

היום, י"ג בסיוון תשס"ה (20.6.05).

המישנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

04091540_G02.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il