ע"פ 9157/10נסים אגבריה נ. מדינת ישראל

השופטת מ' נאור :

1.

לאחר שמיעת ראיות הורשעו המערער, יחד עם שותפו לכתב האישום, חאדר אגבריה (להלן: חאדר ) , בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 402(א) ו-(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) ובעבירת בקבלת דבר בתחבולה לפי סעיפים 414 ו-29 לחוק העונשין. חאדר הורשע גם בעבירות של פירוק מרכב ושינוי זהות של רכב. על המערער הוטל עונש של 36 חודשי מאסר בפועל, 20 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירת אלימות או רכוש שהעונש הקבוע בגינה הוא שלוש שנות מאסר ומעלה ותשלום פיצוי למתלונן בסך 7,000 ש"ח.

2.

ואלה העובדות שנקבעו על ידי בית המשפט לאחר שמיעת ראיות: חאדר והמערער הגיעו ב-21.2.07 בסמוך לשלוש לפנות בוקר לתחנת דלק עוז בשכונת בת גלים בחיפה בה עבד המתלונן בתור מתדלק. חאדר ביקש למלא את מיכל הדלק, והתחייב לשלם במזומן. כאשר ביקש המתדלק תשלום עבור הדלק, אמר לו חאדר כי מיד ייתן לו את הכסף. בשלב זה יצאו המערער וחאדר מהרכב, המערער ניגש אל המתלונן והצמיד סכין לצווארו ואילו חאדר דרש מהמתלונן את כספו. המתלונן נתן לשניים 700 ש"ח במזומן שהחזיק בתחנה. יצוין כי ברכב הותקן זמן קצר קודם לכן לוחית גנובה. בעניין זה לא הורשע המערער.

3.

בית המשפט סקר את הראיות לפני ולפנים ועבר על גלגולי הגרסאות של חאדר ושל המערער. בעיקרו של דבר הורשע המערער על סמך עדות המתלונן. נקודת המוצא לדיון היא כי המערער אכן היה עם חאדר בתחנה, כשזה האחרון תדלק ללא תשלום. בעקבות תלונת המתלונן על שוד נשלחו ניידות לחפש את הנאשמים שאכן אותרו. המתלונן עשה רושם מהימן על בית המשפט. בית המשפט היה ער לכך שמדובר בעדות יחידה וראה לסמוך עליה, ובכך אין יסוד להתערבותנו. כפי שציין בית המשפט, המתלונן הוא סטודנט לראיית חשבון שעשה על בית המשפט רושם של אדם מן השורה.

4.

זאת ועוד: קבלת גרסתם של המערער ושל חאדר, משמעותה כי המתלונן ניצל לרעה את ההזדמנות בה חאדר תדלק ללא תשלום על מנת למסור הודעה כוזבת. בית המשפט קבע כי קשה להניח קיומו של תסריט כזה הן נוכח הסכום הלא גבוה שהמתלונן העיד כי נשדד ממנו – 700 ש"ח, שאינו, כדברי בית המשפט, תמריץ או מניע לפנות למשטרה בהודעה כוזבת והן נוכח העובדה כי אין מחלוקת על כך שהרכב תודלק בלא תשלום. גם מצבו הנפשי של המתלונן שהיה, לפי העדויות, נסער לאחר האירוע, חיזק בעיני בית המשפט את עדותו.

5.

דומה כי טענת ההגנה הרצינית ביותר היא טענה בדבר מחדל חקירתי – אי בדיקת מצלמות האבטחה. מן הראיות עולה כי בבוקר שלאחר השוד ציין המתלונן, כנראה מפי השמועה, כי המצלמה לא פעלה. הדבר נודע לו, לפי עדותו, בשעות הבוקר שלאחר השוד. יוזכר כאן כי המערער וחאדר טענו במשטרה, כל אחד בנפרד, כי ניתן לראות במצלמה את שאירע. לא הוסבר בראיות בצורה משכנעת מדוע לא נבדקה מצלמת האבטחה. נראה כי אכן יש דברים בגו. אך גם אם אניח כי יש מחדל חקירתי באי בדיקת מצלמות האבטחה, אין במחדל חקירתי זה כדי לפגוע בראיות עליהן ראה בית המשפט לסמוך (השוו: ע"פ 6040/05 אלנבארי נ' מדינת ישראל , פסקה 10 (לא פורסם, 9.8.2006)). בצדק תהה בית המשפט על העובדה שחאדר, המערער ובחורות שהיו עמן הגיעו דווקא לתחנת הדלק בה עבד המתלונן, לאחר שחלפו על פני כמה תחנות דלק. בית המשפט מצא את גרסת המתלונן מהימנה ואיני רואה עילה להתערבות בממצאי העובדה שקבע, או בהכרעת הדין (השוו: ע"פ 1258/03 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (לא פורסם, 1.3.2004)).

6.

אין עילה להתערב גם בעניין גזר הדין. מתדלקים, ובמיוחד מתדלקים העובדים לפרנסתם בלילות בתחנות דלק, זקוקים להגנת בתי המשפט. המערער לא הביע חרטה ולא לקח אחריות. העונש שהוטל עליו הולם את המעשה בו הורשע.

7.

הערעור על שני חלקיו נדחה.