ע"פ 9176/11 נתן לייזרזון נ. מדינת ישראל

ההליך שבכותרת הוא ערעור פלילי בעקבות הרשעתו של המערער בעבירות של איומים, חבלה בכוונה מחמירה והחזקת סכין שלא כדין. על המערער הושתו עונשים של מאסר בפועל, מאסר על-תנאי ופיצויים למתלונן. המערער אינו מיוצג על-ידי עורך-דין, והשאלה היא אם יש מקום להורות על מינוי סנגור מטעם הסנגוריה הציבורית. אין בידי להשיב בחיוב לשאלה זו.

ראשית , סוגיית ייצוגו של המערער על-ידי הסנגוריה הציבורית נדונה בבית משפט זה בגדרי ע"פ 7576/09 . בהליך זה האחרון השיגה הסנגוריה הציבורית על החלטתו של בית המשפט המחוזי בת"פ 8020/08 לדחות את בקשתה-שלה ובקשתו של הנאשם – הוא המערער – לשחרור מייצוג. בית המשפט העליון קיבל את ההשגה והורה על שחרור הסנגוריה הציבורית מייצוגו של המערער בת"פ 8020/08 – הוא התיק נשוא הערעור שבכותרת (ואכן, ההליך בבית המשפט המחוזי נמשך כשהמערער אינו מיוצג). הנימוקים המובאים בפסק-הדין בע"פ 7576/09 מדברים בעד עצמם, וברי כי בנסיבות העניין אין מקום שרשם בית משפט זה יורה על מינוי הסנגוריה הציבורית חרף התנגדותה הנחרצת (ראו הודעת הסנגוריה הציבורית מיום 16.1.2012).

שנית , המערער עצמו – היום כמו בעבר – אינו חפץ בייצוג של הסנגוריה הציבורית. הוא מלין על התנהלות הסנגוריה הציבורית בעניינו (קודם לשחרורה מייצוג), ובהודעתו מיום 1.1.2012 הוא מציין כי דרושה לו "עזרה של משפטן" ומבקש "עזרה משפטית של סנגוריה ציבורית ארצית אך בלי איפוי כוח" [כך במקור]. לא מצאתי עיגון מבורר שבדין לבקשה זו של המערער, לייצג את עצמו אך לקבל מהסנגוריה הציבורית "עזרה משפטית... אך בלי ייפוי כוח".

אשר על כן, בשלב זה איני רואה ליתן הוראה בעניין ייצוגו של המערער. הטיפול בהליך יימשך. מיותר לציין כי אין בכך כדי למנוע מהמערער ליטול לעצמו ייצוג פרטי, וכי אין בהחלטתי-זו כדי למנוע מתן כל הוראה על-ידי ההרכב.

החלטה זו תתוייק בתיקי השופטים.