ע"פ 9204/03 פואד אנספי נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי

1.בכתב האישום שהוגש נגד המערער לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע נטען, כי בשעת לילה מאוחרת של אחד מימיו של חודש מרץ 2000, הוא נהג ברכבו במצב של שכרות, סטה שמאלה לנתיב נסיעתו של רכב שבא ממול והתנגש בו, וכתוצאה מכך נגרם מותה של אישה, והמערער ושניים אחרים נפצעו, אחד מהם קשה. המשיבה טענה עוד, כי התאונה נגרמה בעטיה של פזיזות המערער הנובעת מהחלטתו לנהוג חרף שכרותו, ובגין כל אלה היא ייחסה לו עבירת הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין.

בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בעבירה שיוחסה לו, ובעקבות כך גזר לו 3 וחצי שנות מאסר, 18 חודשי מאסר על תנאי, והוא נפסל מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך 15 שנים.

2.הערעור שבפנינו מופנה כנגד שני חלקיו של פסק-הדין. באשר להכרעת הדין נטען, כי לא היה מקום להרשיע את המערער בעבירת הריגה, אלא לכל היותר בעבירה של גרם מוות ברשלנות. לעניין זה הוסיף המערער וטען, כי המשיבה לא הצליחה להוכיח כנדרש כי דגימת הדם שנבדקה במעבדות מז"פ, ועליה מתבססת טענת השכרות, נלקחה ממנו. כמו-כן, הועלו השגות כנגד שרשרת הובלתה של המבחנה ובה דגימת הדם, ולטענת בא-כוח המערער, ביסס בית המשפט המחוזי את ממצאיו בסוגיה זו על ראיות בלתי קבילות. המערער מלין עוד כנגד החלטת בית משפט קמא לדחות את גרסתו לעניין אירוע התאונה, ובאשר לעונש הוא סבור כי זה נוטה לחומרה יתרה.

3.דינו של הערעור להידחות באשר הוא עוסק בעיקר בשאלות שבעובדה, אשר להשקפתנו נבחנו היטב על ידי בית המשפט המחוזי, וממסקנה זו לא שינינו גם לאחר ששמענו את טעונו על-פה של בא-כוח המערער, עו"ד סויסה. אדרבא, מפיהם של עדים אשר לא היתה סיבה לפקפק במהימנותם, למד בית המשפט המחוזי כי דגימת הדם שנבדקה היא גם דגימת הדם שנלקחה מהמערער, ומכאן המסקנה הנוספת, היינו, כי שכרותו המוכחת של המערער היא שגרמה לתאונה הקשה שבגינה קופחו חיי אדם.

4.גם בעונש לא גילינו פן של חומרה. המערער, חרף גילו הצעיר, צבר לחובתו עבירות תעבורה לא מעטות, וביניהן בעלות אופי בטיחותי מובהק. אם תוסיף לכך את נסיבותיה הקשות של תאונה זו, אינך יכול שלא להגיע למסקנה כי העונש שנגזר למערער, חרף הקושי הכרוך בו, הינו מתון.

הערעור נדחה.