ע"פ 9204/03 פואד אנספי נ. מדינת ישראל

1.בית המשפט המחוזי בבאר-שבע הרשיע את המערער-המבקש בעבירה של הריגה. בהכרעת דינו קבע כי המבקש נהג ברכב בהיותו במצב שכרות קשה, סטה מנתיב נסיעתו, עבר קו לבן רצוף והתנגש בנתיב הנגדי ברכב אחר. נוסעת ברכב האחר נהרגה, בני משפחתה, אב ובנו, נפגעו קשה, וכן נפגעו באופן קל המבקש ונוסעת שנסעה עמו. על המבקש נגזר עונש מאסר של 3.5 שנים לריצוי בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי ופסילה מהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 15 שנים.

המבקש ערער על הכרעת הדין ועל גזר הדין. בגדר הערעור ביקש לעכב את המשך ריצוי עונש המאסר בפועל, שאותו התחיל לרצות עם מתן גזר הדין ביום 18.9.03.

2.דין הבקשה להדחות.

טענתו העיקרית של בא כוח המבקש היא שלא היה מקום להרשיע את המבקש בעבירה של הריגה והיה מקום לזכותו "זיכוי מוחלט או מחמת הספק". לחלופין, היה מקום להרשיעו בעבירה של גרימת מוות ברשלנות. עוד טען כי נוכח מכלול הנסיבות שהובאו לפני בית המשפט המחוזי, לרבות נסיבותיו האישיות, "אין להחמיר בעונשו מעבר לענישה המקובלת בכגון זה, לאמור: על המערער צריך שיושת, לכל היותר, עונש מאסר אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות".

כפי שמראה העיון בהכרעת הדין מושתתת היא על ממצאים שבעובדה שקבע בית המשפט המחוזי על פי הראיות ועל פי האמון שנתן בעדי התביעה. מאידך גיסא, לא נתן בית המשפט המחוזי אימון בעדויותיהם של המבקש ושל העדה שנסעה עמו והעידה כעדת הגנה. במצב דברים זה, הסיכוי שערכאת הערעור תתערב בהכרעת הדין הוא קטן. יתר על כן, אפילו יימצא כי היה על בית המשפט המחוזי להרשיע את המבקש בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, קשה לשער שעונשו יופחת עד כדי ביטול עונש המאסר לריצוי בפועל. זאת ועוד, כאמור, התחיל המבקש לרצות את עונש המאסר, וגם בכך טעם שלא לעכב את ריצוי העונש.

3.הבקשה לעכב את המשך ריצוי עונש המאסר נדחית.