ע"פ 925/07יגאל חדד נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע את המערער, על פי הודאתו, בעבירות של חבלה ופציעה בכוונה מחמירה, עבירות לפי סעיפים 329(א)(1), 329(ב) ו-334 בשילוב עם סעיף 335 לחוק העונשין. נטען, כי בתאריך 13.2.06 נכנס המערער לדירה בה התגוררה גרושתו (להלן: המתלוננת), ואותה שעה שהתה שם אחת מבנותיו. לאחר זמן מה הגיעה המתלוננת לדירה, והמערער החל להפציר בה לחזור ולחיות עמו, אולם בקשתו נתקלה בסירוב. בעקבות כך נטל המערער סכין יפנית, נכנס לחדר בו שהתה המתלוננת, והחל לחתוך את פניה וגופה. לשמע זעקותיה נכנסה בתם של בני הזוג לחדר וניסתה למנוע מהמערער להמשיך בתקיפה, וכתוצאה מכך נחתכה אף היא בידה. המערער המשיך במעשיו עד שנזעקו לדירה שכנים, ואלה הצליחו להרחיק אותו מקורבנו. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלוננת חתכים רבים בפניה ובידיה, והיא נזקקה לניתוח ואשפוז בבית חולים.

בעקבות הרשעת המערער, דן אותו בית המשפט המחוזי ל-12 שנות מאסר בגין תקיפת גרושתו ושנה וחצי בגין פציעת בתו. בית המשפט הורה כי עונשי המאסר יצטברו בחלקם, כך שתקופת מאסרו הכוללת של המערער הועמדה על 13 שנים. כמו כן, נגזרו למערער מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלוננת בסכום של 100 אלף ש"ח.

הערעור שבפנינו מופנה כנגד העונש. נטען, כי בית המשפט המחוזי חרג מרמת הענישה הנוהגת, והכביד את ידו על המערער מעבר למתחייב מהמעשה ואישיותו של העושה, תוך שהוא נמנע מלתת משקל לכל אלה: הודאת המערער בעובדות, חרטתו הכנה, עברו הנקי מהרשעות קודמות, ועדותם של עדי אופי שהכירו את המערער שנים רבות ודיברו בשבחו.

אין בידנו לקבל את הערעור. אכן, העונש אותו גזר בית המשפט המחוזי למערער אינו קל כלל ועיקר, אולם כך הם גם מעשיו. תוך הפרת צו של בית-המשפט, ובפרץ של אלימות שאינה יודעת גבול, הוא תקף את גרושתו בביתה, ובאמצעות סכין פצע אותה במקומות רבים תוך שהוא משחית גם את פניה. במעשה זה לבדו יש כדי להעיד עד כמה חמורה ומרחיקת לכת היא הסכנה הנשקפת מהמערער. למרבה הדאבה, התופעה של תקיפת נשים שוב אינה נדירה במקומותינו, והמעט שיכולים בתי המשפט לתרום לביעור נגע זה, הוא השתתם של עונשי מאסר ממושכים, ואולי בדרך זו ניתן יהיה להרתיע בעלים אלימים, ולהביאם להרהור נוסף בטרם יתנו דרור לתוקפנותם.

הערעור נדחה.