רע"פ 8849/11 פלוני נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא סגל, השופטים הכהן וגרינברגר) בעפ"ג 7514-09-11 מיום 9.11.11, שבגדרו קיבל בית המשפט את ערעור המשיבה על גזר דינו של בית משפט השלום (השופט הבכיר לי-רן) בת"פ 44516-01-11 מיום 18.7.11, והחמיר את עונשו של המבקש מ-12 חודשי מאסר בפועל ל-18 חודשים, בעבירות אלימות במשפחה.

ב.

המבקש הורשע על פי הודאתו בשלוש עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות: שתיים מהן כנגד אשתו, שעמה הוא מצוי בהליך גירושין, והשלישית כנגד אמה. כנטען, המבקש היכה את זוגתו בראשה, משך בשערותיה, צבט אותה, שרט וקילל. את אמה דחף והפיל ארצה. כן הואשם המבקש בעבירה נוספת של היזק לרכוש. על המבקש הוטלו 12 חודשי מאסר בפועל ו-4 חודשי מאסר על תנאי.

ג.

בית משפט השלום נתן דעתו לעברו הפלילי המכביד של המבקש, הכולל עבירות אלימות שבגינן ריצה כ-6 שנות מאסר, כמו גם לעובדה שמההערכת המסוכנות שנערכה עולה, כי למבקש מסוכנות גבוהה, בין היתר נוכח עיסוקו האובססיבי באשתו, כי אינו נוטל אחריות על מעשיו, וכי הוא רואה עצמו כקרבן לשליטת אשתו. על כן המליץ שירות המבחן על מאסר לתקופה ארוכה שתאפשר את השתלבותו של המבקש בקבוצה טיפולית. כן ניתן הדעת לתסקיר הקרבן, שלפיו חיה זוגתו בצל הפחד כבר שנים ארוכות, והיא חוששת לגורלה כאשר המבקש יסיים לרצות את מאסרו. למול זאת נתן בית המשפט דעתו להודייתו של המבקש, אשר ייתרה את עדותן של המתלוננת ואמה, ולכך שבעשר השנים האחרונות לא נרשמו לחובתו הרשעות בעבירות אלימות.

ד.

בית המשפט המחוזי החמיר בעונשו של המבקש וקבע, כי נוכח חומרתם המיוחדת של מעשי אלימות במשפחה, ופערי הכוחות בתוך המשפחה, לא ייחס בית משפט השלום את החומרה הראויה למעשים. על המבקש הושתו 18 חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי.

ה.

מכאן הבקשה שבפני. בבקשה טוען המבקש כי הוא מעוניין לשוב לאורח חיים תקין ולדאוג למשפחתו, כי הביע חרטה על מעשיו וכי הוא אדם אחר, ותוספת המאסר גורמת צער לו ובמיוחד לילדיו.

ו.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה לא ראיתי מקום להיעתר לה. הלכה היא כי ככלל אין חומרת העונש כשלעצמה מקימה עילה למתן רשות ערעור, אלא במקרה של סטיה ניכרת ממדיניות הענישה הנוהגת (רע"פ 444/08 יוסף נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 1285/11 בוחניק נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). עונשו של המבקש אינו בא בגדר מקרים אלה או בגדר נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות, אף נוכח ההחמרה בעונש.

ז.

על בתי המשפט לנקוט בענישה מחמירה במקרים של אלימות משפחה, למען יראו וייראו:

"למרבה הדאבה, התופעה של תקיפת נשים שוב אינה נדירה במקומותינו, והמעט שיכולים בתי המשפט לתרום לביעור נגע זה, הוא השתתם של עונשי מאסר ממושכים, ואולי בדרך זו ניתן יהיה להרתיע בעלים אלימים, ולהביאם להרהור נוסף בטרם יתנו דרור לתוקפנותם" (ע"פ 925/07 - י' ח' נ' מדינת ישראל (השופט לוי)).

לאלימות במשפחה, בנוסף לעצם המעשים, לזמינות הקרבנות ולקושי של קרבנות רבים להתלונן, מחשש פו יבולע ובמבט לעתיד - גם פן של שפלות מוסרית; זאת, הן נוכח פערי הכוחות כאמור והן במשקע הנותר, לעתים קרובות בילדים. ראוי גם כי יינתן פומבי לפסיקה בכגון דא, לשם הרתעה ככל הניתן.

ז.

אין בידי איפוא להיעתר למבוקש.