ע"פ 9262/10 ורטילני וצ'סלב נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב נגד נאשמים אחדים, וביניהם המערערים – פליקס מאגאלניק (להלן: פליקס), וצ'יסלב ורטילני (להלן: וצ'יסלב) ויגאל קורטין (להלן: יגאל), מתואר קשר פלילי לגניבתן של מכוניות, זיוף זהותן ומכירתן לקונים תמימים. וכך לדוגמה, שכר בחודש מרץ 2009 אדם מטעמם של יגאל, פליקס ושני אחרים רכב מחברת השכרה, וקודם שזה הוחזר לבעליו הוטמנו בתוכו טלפון נייד ומכשיר ניווט לווייני, במטרה שניתן יהיה לאתרו. יום לאחר השכרת הרכב הוא נגנב בעת שהיה בחזקתו של שוכר אחר, ולאחר מכן פעלו פליקס, יגאל ואחרים כדי לשנות את זהותו על ידי הצמדתן של לוחיות רישוי מזויפות, ואף ניסו למכור אותו לקונה תמים. כל אחד מהמערערים היה מעורב בשלושה מקרים מסוג זה, ובאישום נוסף (מס' 20) יוחסו ליגאל עבירות של נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח.

2.

המערערים הודו בעובדות שיוחסו להם, ובעקבות כך הורשעו בשורה ארוכה של עבירות, וביניהן קשירת קשר לבצע פשע, גניבת רכב או סיוע לגניבת רכב, זיוף מסמכים, התחזות כאדם אחר, ניסיון לקבל דבר במרמה, מסחר ברכב ועוד. בעקבות ההרשעה נדון פליקס ל-6 חודשי מאסר, מאסר על-תנאי, קנס, פסילה מנהיגה במשך 12 חודשים, והוא חויב לשלם פיצוי בסכום של 40,000 ש"ח. וצ'יסלב נדון ל-7 חודשי מאסר, מאסר על-תנאי, קנס בסך 10,000 ש"ח, פיצוי בסכום זהה, ופסילה מנהיגה בפועל ועל-תנאי. יגאל נדון ל-8 חודשי מאסר, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי בסכום של 10,000 ש"ח, ופסילה מנהיגה בפועל ועל-תנאי.

וצ'יסלב

משיג בפנינו על חומרת העונש שהושת עליו, בעוד ש יגאל מלין על שיעורם של הקנס והפיצויים בהם חויב. על רכיבים אלה מערער גם פליקס, שהוסיף וביקש כי נתערב ברכיב הפסילה בפועל שבגזר-הדין.

3.

לא ראינו מקום להיעתר לערעורים, ולהשקפתנו מוטב היה לולא הוגשו. נדגיש בפתח הדברים, כי בית המשפט המחוזי לא שגה ברכיבי הענישה אותם כלל בגזר-דינו (מאסר, מאסר על-תנאי, קנס, פיצוי ופסילה מנהיגה), הואיל וביחס לשנים מהמערערים (פליקס ויגאל) הדבר הוסכם בין הצדדים בגדרו של הסכם הטיעון אותו גיבשו. בעניינו של יגאל רכיבים אלה התחייבו מכלל נסיבות העניין. ברם, העיקר בעניינו מצוי בעובדה שהמערערים חטאו בעבירות קשות, והעונש הראוי להם היה צריך להיות חמור במידה ניכרת מזה שנגזר בפועל. הם נתנו את ידם לגניבתם של רכבים, זיוף זהותם ומכירתם או ניסיון למכירתם, תוך שהם מסבים לקורבנות תמימים נזקים כספיים ניכרים ועוגמת נפש מרובה. בנסיבות אלו לא זו בלבד שלא גילינו בעונשים חומרה יתרה, אלא שנדמה כי בית המשפט קמא נטה חסד למערערים ברמת הענישה אותה יישם. אכן, גילינו חוסר איזון מסוים בסכום הפיצוי בו חויב פליקס, אולם לא במידה המחייבת את התערבותנו, במיוחד נוכח העובדה שנקבע כי מערער זה ישא במאסר שהושת עליו בדרך של עבודות שירות.

בעניינו של יגאל נתבקשנו להורות על ניכוי תקופת הפסילה המנהלית מתקופת הפסילה שנקבעה בגזר הדין, ולכך אין בידינו להיעתר. בית המשפט המחוזי הורה כי מניינה של תקופת הפסילה יחל ביום שחרורו של יגאל מהכלא, ולא מצאנו מקום או עילה לשנות מהחלטה זו.

אי-לכך, הערעורים נדחים.