ע"פ 9265/05 נדאל חאלד ג'ברין נ. מדינת ישראל

1.המבקש הורשע בעבירה של חבלה חמורה לפי סעיף 333 ו-335 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. בית המשפט המחוזי גזר על המבקש 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מאסר מותנה בן 12 חודשים, וכן חויב המבקש בתשלום פיצוי בסך של 15,000 ש"ח. המבקש הגיש ערעור לבית משפט זה כנגד גזר הדין. הוא עותר לעיכוב ביצועו של העונש עד להכרעה בערעורו.

2.על פי האמור בכתב האישום המתוקן שהמבקש הודה בעובדותיו, דקר המבקש שתי דקירות שהביאו לאישפוזו של הנדקר במשך שלושה ימים. הדקירות באו על רקע סכסוך בין המבקש לבין הנדקר. המבקש טוען, כי הנדקר היה חייב לו כסף כשכר עבודה. המבקש דרש את הכסף מן הנדקר. המבקש זומן על ידי הנדקר לביתו. בהיותו בביתו של הנדקר ביקש המבקש לקבל כוס מים, וכאשר הנדקר פנה לעבר המטבח, דקר אותו המבקש בגבו שתי דקירות באמצעות חפץ חד שהיה ברשותו.

3.דינה של הבקשה להידחות. אכן המבקש היה משוחרר עד למתן גזר הדין ושהה במעצר בית מלא תקופה של שנה. זאת לאחר ששוחרר ממעצר בגין העבירה הנוכחית, מעצר שנמשך 39 ימים. צריך לזכור, כי אין מדובר בערעור על הכרעת הדין, אלא בערעור על גזר הדין. בתי המשפט חזרו ואמרו את דבריהם בענין תת תרבות הסכין ומיותר להוסיף דברים בענין זה. לפנינו מקרה בו אדם היה מסוכסך עם אחר ומצא דרך לטיפול בסכסוך על ידי דקירתו של האחר. כאמור, הנדקר אושפז בבית חולים למשך שלושה ימים. שירות המבחן אמנם המליץ בתסקיר, כי המבקש יישלח למאסר שירוצה בעודות שירות. אך בית המשפט, על פי שיקול הדעת הנתון לו, לא ראה לנכון לקבל את ההמלצה. המקרה הנוכחי אינו שונה ממקרים אחרים בהם צריך לחול הכלל לפיו ריצוי העונש יחל עם מתן גזר הדין או בסמיכות זמנים קרובה למועד מתן גזר הדין.

4.הבקשה נדחית. עם זאת יעוכב ריצויו של העונש בשל חודש הרמדאן. לפיכך, יתייצב המבקש לריצוי העונש במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בחיפה ביום 9.11.05, לא יאוחר מהשעה 10:00. תנאי השחרור הקיימים כיום יעמדו בעינם.