ע"פ 9280/00 אשרף סאלח נ. מדינת ישראל

השופט מ' חשין:

באחד מימיו של חודש ספטמבר 99, הגיעה המתלוננת, אם חד-הורית, להתחיל לעבוד במפעל בו הועסק המערער. המערער היה אמור להנחות את המתלוננת ביום עבודתה הראשון, אך בפועל הוביל אותה לחדר מבודד שם כפה עליה את עצמו וביצע בה מעשה אינוס ומעשה סדום.

המערער כפר בעובדות שיוחסו לו בכתב-האישום, אך לאחר שמיעתן של הראיות החליט בית-משפט קמא להעדיף את גרסת עדיה של המשיבה, וכתוצאה מכך הורשע המערער בעבירות שיוחסו לו. בעקבות ההרשעה גזר בית-משפט קמא על המערער שבע שנות מאסר לריצוי בפועל וכן שלוש שנות מאסר על-תנאי. המערער שלא השלים עם פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, שטח בפנינו את השגותיו, ובתאריך ה' באב תשס"ג (14.7.02) החלטנו לדחות את הערעור על ההרשעה. לא הכרענו באותו יום בערעור על העונש, מאחר וסברנו כי ראוי ששירות המבחן יגיש תסקיר משלים.

משהונח בפנינו תסקיר זה מתברר כי חלה תפנית בעמדת המערער, היינו, הוא אינו דבק עוד בטענת החפות בה התגונן בבית-המשפט המחוזי, והשלים עם הרשעתו כמבצען של העבירות אשר יוחסו לו. בשלב זה גילה המערער גם עניין בקבלתו של טיפול הניתן לעברייני-מין, דא עקא, בשלב זה אין דרך לשלבו באותו טיפול הואיל ולא מתקיימת מסגרת מסוג זה במקום כליאתו. במצב זה לא נותר לנו אלא להכריע בסוגיית העונש לגופה, ולאחר שהאזנו לטענותיהם של באי-כוח הצדדים ולדבריה של קצינת המבחן, מסקנתנו היא שאין מקום להתערבותנו.

המערער חטא בעבירה קשה שעל חומרתה אין צורך להרבות מלים. הוא כפה את עצמו על המתלוננת תוך שימוש בכוח, ולא יהא זה מופרז להניח שהמתלוננת תשא עמה את רשמיו של האירוע שנכפה עליה עוד שנים רבות. משהתרבו מעשים מסוג זה, מצווה היה בית-המשפט המחוזי לתת לכך ביטוי הולם בדרך הענישה, וכך עשה. לנוכח כל האמור, איננו סבורים כי בית המשפט נתפס לתוצאה שגויה, ולפיכך אנו מחליטים לדחות את הערעור.

בשולי הדברים נוסיף, כי טוב יעשו שלטונות הכלא אם ימצאו דרך לשלב את המערער בהליך הטיפולי הנזכר בתסקירו של שרות המבחן.

היום, כ' באדר ב' תשס"ג (24.3.2003).

ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

00092800_G07.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il