ע"פ 9283/05 אלי בריגע נ. מדינת ישראל

1.המבקש הורשע על פי הודאתו בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ויבוא סמים בצוותא. בית המשפט המחוזי בתל-אביב השית עליו 7 שנות מאסר, מתוכן 5 שנים לריצוי בפועל. המבקש עותר לעיכוב ביצועו של העונש עד להכרעה בערעור שהגיש כנגד גזר הדין.

2.המבקש היה מעורב בעסקה של ייבוא סמים. הוא גייס בלדר על מנת שהלה ייבא עבור אחרים סמים מדרום אמריקה. הבלדר הביא את הסמים ארצה. החומר – מדובר בקוקאין במשקל של 1.5 ק"ג - נמסר לידיו של המבקש. המשטרה תפסה את הסם. המבקש שיתף פעולה עם המשטרה. בעקבות שיתוף הפעולה נעצרו אנשים נוספים שהיו מעורבים בפרשה. יצויין, כי על הבלדר נגזרו 7 שנות מאסר לריצוי בפועל. משפטם של האחרים תלוי ועומד והמבקש אמור להעיד כעד תביעה.

3.נטען בפניי, כי המבקש קיבל הבטחות שונות מאנשי המשטרה שעה שהסכים לשתף פעולה. הסניגור המלומד מצביע על כך שהמבקש שוחרר יום וחצי לאחר שנעצר, בעוד שכל האחרים נעצרו. הסניגור אף מצביע על כך שבית המשפט המחוזי כתב בגזר הדין, כי אילו המבקש היה ממולח יותר הוא יכול היה להגיע להסדר עם הפרקליטות, ולא מן הנמנע שמעמדו היה שונה. יש להניח, כי הדברים מרמזים על כך שהמבקש יכול להגיע להסדר של עד מדינה ואז הוא לא היה עומד כלל לדין.

4.אף אם עולה כי בנסיבות אחרות יכול היה המבקש להגיע להסדר של עד מדינה, הרי לא כך קרה. כאמור, המבקש הודה בעובדות שבכתב האישום והורשע על פי הודאתו. העונש שהושת עליו אינו בא בגדר העונשים הקצרים, שעה שבוחנים את הסוגיה של עיכוב ביצוע. בכל מקרה יש לזכור שעסקינן בערעור על גזר הדין ולא בערעור על הכרעת הדין. בנסיבות העניין כמתואר לא מצאתי שיש יסוד לעכב את ביצועו של עונש המאסר.

5. הבקשה נדחית.