ע"פ 930-23 ע"פ 930-23

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע תשלום הפיצויים שנגזר על המבקש לשלם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בשבתו כבית משפט לנוער (כבוד השופטים ל' ברודי (סג"נ), מ' ברק-נבו ו-מ' תמיר) בגדר תפ"ח 52464-11-20 מיום 15.01.2023, וזאת עד להכרעה בערעור שהגיש לבית משפט זה. יוער, כי תחילה הוגשה הבקשה בד בבד עם ערעור פלילי, המופנה אך ורק ביחס לרכיב הפיצויים, מושא ענייננו. ברם, מפאת האמור, לאור בקשת המדינה ובהתאם לדין והפסיקה, שונה סיווגו של ההליך לערעור אזרחי בהחלטה מיום 13.02.2023, לאחר שהמבקש הגיש התייחסותו וביקש להותיר את ערעורו כערעור פלילי.

2.המבקש הורשע, על יסוד הודייתו בעובדות כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסכמה עונשית, כדלהלן. האישום הראשון –אינוס קטינה בת משפחה, לפי סעיף 345(א)(1) יחד עם סעיף 351(א) לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: חוק העונשין או החוק); מעשה מגונה בקטינה בת משפחה שטרם מלאו לה 16 שנים, לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) יחד עם סעיף 351(ג)(2) לחוק. האישום השני – אינוס קטינה בת משפחה שטרם מלאו לה 14 שנים, לפי סעיף 345(א)(1) ולחילופין סעיף 345(א)(4) יחד עם סעיף 351(א) לחוק. האישום השלישי – אינוס קטינה בת משפחה שטרם מלאו לה 14 שנים, לפי סעיף 345(א)(1) יחד עם סעיף 351(א) לחוק.

ואלו, בתמצית, עובדות המקרה: המבקש הוא אחיה הבוגר של משיבה 2, קטינה ילידת שנת 2009 – היא נפגעת העבירה. בין השנים 2020-2017 התגוררו השניים עם בני משפחתם בעיר מודיעין עילית. בתקופה בת כשנתיים וחצי ביצע המבקש, בעודו בן 19-16 שנים, באחותו הקטינה, בעודה בת 11-8 שנים, עשרות רבות של עבירות מין שונות, במועדים שאינם ידועים במדויק. לפי האישום הראשון, במקרים רבים המבקש נתן לאחותו הקטינה את הטלפון הנייד שלו, וזאת על מנת שתוכל לצפות בסרטונים באמצעותו, ובזמן זה הכניס את ידו מתחת לבגדיה ותחתוניה, והחדיר את אצבעו לאיבר מינה; בנוסף, בעת שהשניים שיחקו במשחק של "תופסת חושך", הכניס המבקש את ידו מתחת לבגדיה ותחתוניה, והחדיר את אצבעו לאיבר מינה; זאת ועוד, המבקש הזיז את תחתוניה חשף את איבר מינה ונשק לו. לפי האישום השני, בעת שמשיבה 2 ישנה במיטתה, הרים אותה המבקש והעבירה למיטתו, או אז הכניס המבקש את ידו מתחת לבגדיה ותחתוניה והחדיר את אצבעו לאיבר מינה. לפי עובדות האישום השלישי, בחודש מאי 2020, או בסמוך לכך, הסיע המבקש את משיבה 2 ברכבו, כשהיא יושבת במושב האחורי. בשלב מסוים, הציעה המבקש כי היא תעבור לשבת על ברכיו וכך תוכל לאחוז בהגה בעודו נוהג ברכב, ומשיבה 2 עשתה כן. בעודה יושבת על ברכיו, הכניס המבקש ידו מתחת לבגדיה והחדיר את אצבעו לאיבר מינה.

3.לאחר שעמד על תסקירי שירות המבחן, נסיבותיו הייחודיות של התיק לרבות חשיפת המקרה על-ידי המבקש ופנייתו המוקדמת לקבלת טיפול לעברייני מין, וכן הדין הנוגע לענישת קטין, הטיל בית משפט קמא על המבקש מאסר בן תשעה חודשים, לריצוי בדרך של עבודות שירות; עשרה חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור בתוך שנתיים מגזר דינו, עבירת מין מסוג פשע; שישה חודש מאסר על תנאי, לבל יעבור בתוך שנתיים מגזר דינו עבירת מין מסוג עוון; צו פיקוח למשך שנתיים וחצי לצורך המשך טיפול ייעודי לעברייני מין; וכן פיצוי למשיבה 2 בסך של 100,000 ש"ח, לתשלום בתוך 45 ימים. תוך שנקבע, כי "הואיל ונפגעת העבירה היא קטינה (כיום כבת 13.5 שנים), סכום הפיצוי שישולם יופקד בלשכת האפוטרופוס הכללי וינוהל על ידו, עד שנפגעת העבירה תגיע לגיל בגירות".

4.ביום 02.02.2023 הוגש ערעור המבקש, המכוון, כאמור, אך ורק נגד סכום הפיצוי שנפסק כי עליו לשלם; בד בבד עתר הוא לעיכוב תשלום הפיצויים. לטענת המבקש סיכויי הערעור גבוהים, משום ש"בית המשפט קמא שגה שגיאה ממשית באיזון השיקולים בקביעת העונש, באופן המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. לדוגמה, בית המשפט קמא חרג מן ההלכות שנקבעו לגבי קביעת שיעור הפיצוי", זאת משום שהתחשב בכך שהקל עד מאוד, כלשון פסק הדין, עם המבקש ברכיב המאסר. בעשותו כן, "קבע מעין 'מקבילית כוחות' ולפיה לכאורה הקלה בעונש המאסר מצדיקה פיצוי גבוה". אשר למאזן הנוחות נטען, כי זה נוטה בבירור לטובת המבקש. משום, ש"נפגעת העבירה לא תיפגע כלל מעיכוב הביצוע, שהרי היא ממילא לא תוכל להשתמש בכספי הפיצוי באופן מיידי. [....] נפגעת העבירה תוכל להשתמש בכספי הפיצוי רק בעוד כ-4.5 שנים [...] בית המשפט קמא הורה כי הפיצוי יופקד בלשכת האפוטרופוס הכללי וינוהל על ידו, עד שנפגעת העבירה תגיע לגיל בגרות. לעומת זאת, למבקש ייגרם נזק כבד ובלתי הפיך אם תידחה בקשתו לעיכוב ביצוע, שהרי למבקש או למשפחתו אין כסף כדי לשלם בפועל את הסכום שנפסק. [...]. יודגש כי בית המשפט קמא קבע כי סך של 100,000 ₪ ישולם בתשלום אחד, תוך 45 יום [...]. פיצוי שהמבקש אינו מסוגל לשלם אותו ייפגע פגיעה חמורה בשיקום של המבקש [...]. לאחר הטיעונים לעונש [...] אימו של המבקש התבשרה כי בדיקה שנערכה לה מצביעה על גידול ממאיר חדש בגופה. בעקבות זאת, אימו של המבקש נדרשה לבדיקות ולטיפולים רפואיים, באופן הפוגע ביכולת של משפחתו של המבקש לתמוך בו כלכלית".

דיון והכרעה

5.טרם אדון בבקשה לגופה, אזכיר כי חיוב עבריין בתשלום פיצויים לקורבן העבירה מתבסס על סעיף 77 לחוק העונשין, ועל אף היותו חלק מגזר הדין במשפט הפלילי, הוא נושא מאפיינים אזרחיים מובהקים, בשים לב לסעיף 78 שקובע כי חיוב בפיצוי כספי הינו "כפסק דין של אותו בית משפט שניתן בתובענה אזרחית"; וכך בואר בפסיקת בית משפט זה (ע"פ 9043/12 דהן נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (24.04.2013); ע"פ 1630/15 אבו גיליון נ' מדינת ישראל, פסקה 2 (19.04.2015) (להלן: עניין אבו גיליון); ע"פ 5778/21 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 2 (26.08.2021) (להלן: עניין פלוני)). לא זו אף זו, בשים לב למאפיינים האזרחיים של הפיצוי הכספי שמוטל בגזר דין, וחרף הכללים לפיהם לא נדון אדם בפלילים אלא בפניו (סעיפים 126 ו-208 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982), אין חובה לקיים דיון במעמד הצדדים כאשר עסקינן בבקשה לעיכוב ביצוע של רכיב הפיצויים בגזר דין פלילי (עניין אבו גיליון, שם)). הלכה זו נקבעה במקרים בהם הבקשה מוגשת בגדרי ערעור פלילי המכוון בין היתר כלפי רכיב הפיצויים; והיא נכונה, מקל וחומר בענייננו, מקום בו הערעור תוקף אך את רכיב הפיצויים, והינו ערעור אזרחי בסיווגו.

6.אשר לאמת המידה הנוהגת יוזכר, כי הלכה היא עמנו שבית המשפט לא יורה על עיכוב ביצוע תשלום פיצויים לנפגע העבירה בהיעדר נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת (ע"פ 77/19 עבדל רחמן נ' מדינת ישראל, פסקה 2 (07.01.2019)). זאת ועוד, נשווה לנגד עינינו את השיקולים המנחים במסגרת ההכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע – סיכויי ערעור ומאזן הנוחות).

7.מן הכלל אל הפרט.

טענותיו של המבקש מופנות, ברובן, למאזן הנוחות. דהיינו, לנזק שיגרם לו עקב דחיית בקשתו, למשל בהיבטי שיקום ולהיעדר היכולת, שלו ושל בני משפחתו לשאת, בעת הזאת, בפיצוי שנפסק כי עליו לשלם למשיבה 2. ברם, הפכתי בבקשה ובערעור ולא מצאתי ראיה להוכחת מצבו הכלכלי הנטען. במצב זה דברים זה, דומה, כי המבקש, חרף טענותיו בהקשר זה, לא תמך את בקשתו בתשתית עובדתית מלבד אישור רפואי באשר למצבה של אימו. יוער כי די בכך כדי לדחות את בקשתו. בנוסף, המבקש כלל לא נדרש לשאלת היכולת, או שמא הקושי, בגביית כספו בחזרה מן המתלוננת, במידה ויזכה בערעורו, עם זאת יוער כי, ממילא, בנסיבות העניין – הדעת נותנת כי מקום בו כספי הפיצוי מופקדים ומנוהלים אצל אפוטרופוס הכללי, מאוין חשש כאמור (ע"פ 5873/22 קסקסיץ' נ' מדינת ישראל (15.09.2022)). במצב דברים זה, ובפרט בשים לב לנקודת המוצא לפיה אין לעכב ביצוע תשלום רק בשל הגשת ערעור, איני נדרש לשאלת סיכויי הערעור, אך גם איני יכול להתעלם מכך שהערעור ניצב בפני משוכה גבוהה.

לשם שלמות התמונה יובהר, כי, כידוע, האכסניה המתאימה לבקש פריסה של תשלום פיצויים היא פניה למנהל המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, שיעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 5ב לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995 (ע"פ 6346/10 ספיאשווילי נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (27.12.2011)).

8.הבקשה נדחית אפוא.