ע"פ 9345/09 יקיר יעקב לוי נ. מדינת ישראל

1.

בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע את המערער במספר עבירות: הריגה, נהיגה בשכרות ומהירות לא סבירה – עבירות לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, סעיף 62(3)+39א' לפקודת התעבורה וסעיף 51 לתקנות התעבורה. נטען, כי בשעות הערב של תאריך 19.6.08, חגג המערער את חתונת אחותו בבית-שמש, במהלכה לגם משקאות משכרים. בשעת לילה מאוחרת (03:40) הוא נהג ברכב בדרכו לביתו, ועמו היו שני נוסעים – אושרי גבאי (להלן: אושרי) ומאיר גבאי (להלן: המנוח) אשר ישב במושב הנוסע הקדמי. באחד מרחובות העיר בוצעו אותה עת עבודות עפר, וכתוצאה מכך חצתה את הדרך חפירה שעומקה נמוך במספר סנטימטרים משפת הכביש. נטען, כי המערער נהג במהירות גבוהה, ובסמוך לחפירה סטה עם רכבו ימינה ופגע בחלקו האחורי של אוטובוס חונה. כתוצאה מכך ניזק הרכב באופן קשה, ונוסעיו נלכדו בפנים עד שהיה צורך לנסרו כדי לחלצם מתוכו. בתום כל אלה עשו גורמי הרפואה ניסיונות להציל את חייו של המנוח, אולם נאלצו לבסוף לקבוע את מותו. גם המערער ואושרי נפצעו, והובהלו לטיפול בבית חולים. בבדיקה נמצא כי ריכוז האלכוהול בדמו של המערער היה 145 מ"ג.

2.

המערער הודה בעובדות האמורות בעקבות הסדר טיעון אותו גיבשו הצדדים, ומכוחו עתרה המשיבה לדון אותו ל-30 חודשי מאסר, בעוד שההגנה היתה רשאית לטעון לעונש כהבנתה. לאחר שלבית המשפט הוגש תסקיר מטעם שרות המבחן והצדדים טענו לעונש, נגזר עונשו של המערער – 20 חודשי מאסר, 10 חודשים מאסר על-תנאי, 15 שנותם פסילה, ו-12 חודשי פסילה על-תנאי.

3.

הערעור שבפנינו מכוון נגד העונש, תוך שהמערער מלין על תקופת המאסר והפסילה שלהשקפתו הן ממושכות מדי. הודגש, כי מדובר באובדן של קרוב משפחה באירוע שהתרחש בחטף, ושינה את חייו של המערער מן הקצה אל הקצה. להשקפת המערער, נכון היה בנסיבות אלו להסתפק במאסר בדרך של עבודות שרות, כפי שהמליץ שרות המבחן בתסקירו מחודש תשרי התש"ע (ספטמבר 2009).

4.

אין בידינו להיעתר לערעור. ראשית , הואיל ובית המשפט המחוזי לא חרג ממסגרת הענישה עליה המליצו הצדדים, והרי בהסכמתו של המערער להוסיף את חתימתו להסדר זה, כמוהו כמי שהצהיר כי גם העונש המרבי לו עתרה התביעה, ומקל וחומר העונש שנגזר בפועל, מצוי במתחם הסבירות. שנית , המערער חטא בנהיגה מופקרת ובלתי אחראית, כאשר החליט לאחוז בהגה של רכב מנועי אף שהיה בגילופין, והוא עשה זאת תוך שהוא נוהג במהירות שלא תאמה את תנאי הדרך. לעניין זה טען בא-כוח המערער, כי לתאונה תרמו תנאי הזירה, אולם מעיון בתצלומים שהונחו בפנינו עולה, כי בקטע הדרך בו ארעה התאונה עמד לרשות המערער שדה ראיה פתוח לפנים, ולמעשה דבר לא מנע ממנו מלהבחין באוטובוס בו פגע, ואשר חנה במפרץ חנייה . מהאמור עד כה מתחייבת המסקנה כי התאונה נגרמה בעטיים של מחדלי המערער בלבד, ואת התאונה הזו הוא היה יכול למנוע בנקל לו רק קיים את הוראות הדין, ובמיוחד את ההוראה האוסרת על אדם לנהוג ברכב מנועי שעה שהוא נתון תחת השפעתם של משקאות משכרים.

נוכח האמור, ומאחר ולא גילינו חומרה יתרה בעונש שהושת על המערער, הערעור נדחה.