ע"פ 9356/06 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בתאריך 29.4.05 בילו שתי חבורות של צעירים במועדון בראשון לציון. בשלב כלשהו טען מערער 1 (להלן: ר') כי צעיר אחר (להלן: ב') דחף אותו. בעקבות כך הזעיק ר' את המערער האחר (להלן: א') ושניהם תקפו את ב'. בעקבות כך פרצה קטטה בין הנוכחים במקום שבסופה הורחקו כולם מהמועדון. את התגרה המשיכו הניצים בחוץ, ובשלב זה החל א' להזעיק באמצעות הטלפון עזרה מלווה בבקשה מחבריו כי יביאו עמם "סכינים, מקלות ואלות". אחד מאלה שנענה לאתגר היה אחיו של ר' (להלן: האח), בן דודו של א'. האח הגיע לזירה כשהוא נושא עמו סכין, ומיד החלו הוא, המערערים ואחרים מבני קבוצתם, לתקוף את בני הקבוצה האחרת, וכתוצאה מכך נגרמו לב' חבלות מדממות. אולם בכך לא הסתיים העניין, האח ניגש לאחד מחבריו של ב' – פ.ח. (להלן: פ.ח.) ודקר אותו 4 פעמים עם הסכין – בבית החזה, בבטן העליונה, בצד השמאלי של הבטן ובזרוע שמאל. ז.ק., שהבחין כי האח תוקף את פ.ח., ניגש לעברם, ואז דקר אותו האח מספר דקירות בבטן העליונה ובאזור הירכיים. לאחר מכן נמלטו התוקפים ברכבו של האח, ובמהלך הנסיעה הזהירם האח לבל יפלילו אותו בחקירתם.

בגין עובדות אלו בהן הודו המערערים, החליט בית המשפט המחוזי להרשיעם בעבירות של סיוע להריגה, וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות. בהמשך, ולאחר שלבית המשפט הוגשו תסקירים של שרות המבחן, נדון כל אחד מן המערערים ל-15 חודשי מאסר ו-15 חודשי מאסר על-תנאי. בערעור שבפנינו משיגים המערערים כנגד ההחלטה להרשיעם בעבירה של חבלה חמורה ככל שהיא מתייחסת לב', וכן כנגד העונש שהושת עליהם.

באשר להרשעה בעבירה של חבלה חמורה נטען, כי אף שהמערערים היו מיוצגים בפני בית המשפט המחוזי על ידי סנגור, ואף שכתב-האישום תוקן בהסכמה ובמסגרת הסדר טיעון, עיון בעובדותיו מלמד כי למערערים לא היה חלק בגרימת החבלה לב'. טיעון זה מעורר קשיים. עקב ההסכם אותו גיבשו הצדדים לא נדרש בית המשפט המחוזי לברר את הפן העובדתי, ומותר להניח כי אם נתן הסנגור דאז את הסכמתו להודאת שולחיו, ידע כי יש לכך בסיס משפטי, אם לא בדרך של אחריות ישירה, למצער, מכוח היותם מבצעים בצוותא. כך או כך, בפתח הדיון בערעור הודיעה באת-כח המשיבה על הסכמתה כי ההרשעה ככל שהיא עוסקת בתקיפתו של ב', תומר להרשעה בעבירה לפי סעיף 334 בשילוב עם סעיף 335 לחוק העונשין, וברוח זו אנו מורים על תיקונה של הכרעת הדין.

הסוגיה הנותרת היא אפוא שאלת העונש, וחרף השינוי בהרשעה, גם בה לא מצאנו ממש.

המערערים תקפו אחרים על רקע ויכוח של מה-בכך, ודעתם לא נתקררה עד שטרחו להזעיק תגבורת לזירה, תוך דרישה כי חבריהם יביאו עמם כלי משחית. ואכן, אחיו של ב' הגיע מזוין בסכין בה לא היסס לעשות שימוש, וכתוצאה מכך נגרם מותו של אדם צעיר ואחר נחבל קשות. זו התנהגות שלא ניתן לעבור עליה לסדר היום, גם אם מדובר במי שהיו צעירים ביותר בעת האירועים. במיוחד לא ניתן לעבור עליה לסדר היום נוכח היותה נפוצה, ועל כן מחייבת הרתעת הרבים להבהיר לכל כי מי שחוטא במעשים מסוג זה, כי יהיה עליו לשלם על כך גם במאסר ממש ולתקופה ממושכת. מנקודת השקפה זו, ונוכח התוצאות הקשות שגרמו המערערים במעשיהם, נראה בעינינו העונש שהושת עליהם מתון ביותר, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.

על פי בקשתו של בא-כוחם, עו"ד ל' אשכנזי, ונוכח היותם של המערערים תלמידים בבית ספר תיכון, ידחה ביצועו של עונש המאסר ליום כ"ב בתמוז התשס"ז (8.7.07). באותו יום יתייצבו המערערים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, עד לשעה 11:00.