ע"פ 9426/12 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט ס' ג'ובראן :

1.

לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע (ת"פ 2739-01-12, כבוד השופטת ט' חיימוביץ ) מיום 14.11.2012.

2.

המערער הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן הכולל שלושה אישומים. במסגרת האישום הראשון הורשע בעבירה של קשירת קשר לפשע, על פי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); הצתה, על פי סעיף 448 סיפא לחוק העונשין; התפרצות לבניין שאינו מקום מגורים, על פי סעיף 407(ב) לחוק העונשין וגניבה, על פי סעיף 384 לחוק העונשין. במסגרת האישום השני הורשע בעבירה של התפרצות למקום מגורים, על פי סעיף 406(ב) לחוק העונשין והיזק בזדון, על פי סעיף 452 לחוק העונשין. במסגרת האישום הרביעי הורשע בעבירה של הפרת הוראה חוקית, על פי סעיף 287(א) לחוק העונשין. האישום השלישי בכתב האישום המתוקן אינו נוגע למערער.

3.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן במסגרת האישום הראשון, בחודש נובמבר 2011 שוטר רשם דו"ח תעבורה למערער אשר נהג ברכבו. המערער הגיב בכעס ואמר לשוטרים שנכחו במקום "אתם עוד תעבדו הרבה בגללי, אני יפרפר [כך במקור – ס' ג'' ] אתכם". בהמשך לכך, בליל 10.12.2011 או בסמוך לכך קשרו המערער, ע' ו-א' (להלן: הנאשמים ) לפרוץ לתחנת משטרה ביישוב בו מתגורר ולהציתה. לפנות בוקר הגיעו השלושה לתחנה הממוקמת בקרוואן כשכפפות על ידיהם והמערער התפרץ לתחנה מבעד לחלון הזכוכית. המערער ו-ע' נכנסו דרך החלון לתוך המבנה וגנבו שלושה פנסי "מגה לייט" ומטענים, שני פנסי סריקה וארבעה פנסים מהבהבים כחולים ("צ'קלקות") והעבירו אותם דרך החלון ל-א'. המערער ביקש מ-ע' "אש" במטרה להצית את התחנה. ע' השיב למערער כי אין ברשותו אש והמערער פנה בבקשה ל-א' אשר מסר לו מצת. המערער הדליק באמצעות המצת ניירות שהיו בתוך פח האשפה בתחנה והניח כסא על גבי הפח על מנת שהאש תתפשט ותצית את הכסא. המערער ו-ע' יצאו מהמבנה וסגרו אחריהם את החלון. כתוצאה מהמעשים עלה באש מבנה התחנה על תכולתו וניזוק באופן קשה.

4.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן במסגרת האישום השני, ביום 22.12.2011 סיכמו הנאשמים ביניהם כי יפרצו לביתו של שכן של המערער. המערער שוחח עם א' בטלפון והורה לו להגיע אליו לביתו יחד עם ע'. המערער אמר לשניים כי בבית השכן יש הרבה כסף וכן יש בו אזעקה ודייריו אינם בבית. המערער הדריך את השניים דרך איזה חלון עליהם להיכנס לבית וכן הנחה את ע' "להוציא" את האזעקה על מנת שתפסיק לפעול ואז לפתוח את דלת הבית על מנת שהוא ו-א' יוכלו להיכנס. השלושה הגיעו אל הבית כשעל ידיהם כפפות שסיפק להם המערער וניסו להתפרץ דרך חלון המטבח כאשר א' מצליח לפתוח את החלון ו-ע' נכנס אל תוך הבית. ע' עקר את לוח ההפעלה של האזעקה מהקיר ופתח את הארון בו הייתה כספת. האזעקה החלה לפעול והשלושה רצו והתחבאו בביתו של המערער.

5.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן במסגרת האישום הרביעי, ביום 20.12.2011 ניתנה החלטת בית משפט השלום בקריית-גת, שעל פיה על המערער לשהות בתנאי מעצר בית מלא בביתו, וכי הוא רשאי לצאת מן הבית לצורך "אוורור" בין השעות 10:00-17:00. את המעשים שתוארו באישום השני ביצע המערער תוך הפרת הוראה זו של בית המשפט.

6.

במסגרת הסדר הטיעון, הוסכם בין הצדדים כי המשיבה תטען לעונש של 42 חודשי מאסר ויופעלו שני מאסרים מותנים שעמדו תלויים כנגד המערער בחופף, וכן יוטל עליו מאסר מותנה, פיצוי וקנס וכי המערער יטען באופן חופשי.

7.

בגזר דינו, בית המשפט ציין כי על המערער נגזרו בהליכים קודמים שני מאסרים מותנים של שישה חודשים וארבעה חודשים. כמו כן, עמד על עמדת שירות המבחן. במסגרת זאת, מתסקיר שירות המבחן שניתן בעניינו עלה כי הוא מבין את חומרת מעשיו ביחס לאישום הראשון ומודה במעשיו באישום השלישי אך מכחיש את מעורבותו באישום השני וטוען כי הודה על מנת לקדם את הסדר הטיעון. עוד צוין כי ניסיונות טיפוליים לא צלחו בשל אי שיתוף פעולה מצידו. על כן, שירות המבחן לא נתן המלצה טיפולית והמליץ כי יושת עליו עונש הרתעתי. בית המשפט ציין את חומרת עבירת ההצתה נוכח הסכנה הממשית לחיי אדם, לרכוש ולסביבה. כמו כן, הדגיש כי למקרה חומרה יתרה הנובעת מכך שההצתה בוצעה בנכס של המדינה וכי הפסיקה התייחסה בחומרה רבה להצתות של תחנות משטרה. עוד הדגיש בית המשפט את יתר העבירות בהן הורשע המערער. מבחינת שיקולים לקולה שקל בית המשפט את הודאתו של המערער ואת נסיבות חייו הקשות. יחד עם זאת, בשל עברו הפלילי המכביד לגילו השזור בעבירות אלימות כלפי אנשי מרות, צוין כי נדמה שהאירוע אינו חד פעמי בחייו אלא עליית מדרגה ברצף הקיים ועל כן יש להשית עליו עונש מרתיע. נוכח מצבה הכלכלי של משפחת המערער הוחלט שלא להשית עליו קנס. על בסיס זה, גזר בית המשפט על המערער 40 חודשי מאסר בפועל; הפעלת מאסר מותנה בן שישה חודשים והפעלת מאסר מותנה בן ארבעה חודשים בחופף וכן 10 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא שלא יעבור עבירת אלימות או רכוש מסוג פשע.

8.

טרם הדיון בפנינו הוגש תסקיר שירות מבחן משלים בעניינו של המערער בו צוין כי במהלך המאסר ביצע 11 עבירות משמעת וגורמי הטיפול התרשמו מחוסר יכולתו להפנים הליך טיפולי. נמסר עוד כי אל מול גורמי הטיפול הוא מודה בביצוע העבירות ומביע חרטה.

9.

מכאן הערעור שלפנינו, במסגרתו טוען המערער כי בית המשפט לא נתן משקל מספק לנסיבות חייו הקשות הכוללות חוויות משפחתיות טראומטיות. כמו כן טוען הוא כי ניתן משקל חסר לגילו הצעיר ולעובדה כי זהו מאסרו הראשון. עוד טען כי הוא הראשון מבין שלושת הנאשמים בתיק אשר הודה במיוחס לו. לבסוף טוען הוא כי העונש שהוטל עליו חורג ממדיניות הענישה הנהוגה. במהלך הדיון לפנינו הוסיף וטען כי ע', אשר הודה במיוחס לו לאחר שטען לחפותו זמן מה, הגיע להסדר, לפיו הוא יורשע בעבירה של סיוע להצתה והמדינה תעתור לעונש של 18 חודשי מאסר בפועל. באשר ל-א', אשר היה קטין בעת ביצוע העבירה והודה אף הוא לאחריו, הוסכם כי המשיבה תעתור לעונש באופן חופשי. לטענתו, מכאן ניתן ללמוד כי העונש שהוטל עליו הינו עונש חמור.

10.

במענה, סומכת המשיבה את ידיה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי. לגישתה, העונש שנגזר על המערער אינו חורג ממתחם הענישה הראוי לעבירות מסוג זה. בהקשר זה, היא מדגישה כי ההצתה בוצעה במתקן השייך למדינה במטרה לנקום ברשויות החוק ובעת שהמערער היה נתון במעצר בית והיה עליו להיזהר שבעתיים. עוד טענה כי העבירות כוללות תכנון מוקדם. כמו כן מדגישה היא את עברו הפלילי של המערער ואת העובדה כי סיכויי שיקומו אינם גבוהים. באשר לעונש עליו הוסכם כי תטען בעניינו של ע' מבחינה המשיבה בינו לבין המערער, וטוענת כי המערער היה הרוח החיה מאחורי המעשים.

11.

לאחר שעיינו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי ובהודעת הערעור על נספחיה, ולאחר ששמענו את טענות הצדדים בפנינו ואת עמדת שירות המבחן, מצאנו כי דין הערעור להידחות.

12.

כידוע, ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים שבהם ניכרת סטייה של ממש ממדיניות הענישה הראויה או מקום בו מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות זאת (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל , בפסקה 11 (29.1.2009)). בהמשך לכך, מקום בו הסכימו הצדדים על טווח ענישה במסגרת הסדר טיעון, והעונש שנגזר הוא בתוך הטווח המוסכם, תהיה התערבותה של ערכאת הערעור מצומצמת אף יותר (ראו לדוגמא ע"פ 9112/11 פלוני נ' מדינת ישראל

(13.12.2012); ע"פ 8926/11 פלוני נ' מדינת ישראל

(31.1.2013)).

13.

כאמור, המערער הסכים, במסגרת הסדר הטיעון, כי המשיבה תטען לעונש של 42 חודשי מאסר בפועל והוא יטען באופן חופשי. בית המשפט קבע את העונש בתוך הטווח שהוסכם בהסדר הטיעון. לא זו אף זו, שני עונשי המאסר המותנים שהיו תלויים ועומדים כנגדו הופעלו בחופף לעונש זה. כמו כן, לא הוטל עליו קנס תוך התחשבות במצבו הכלכלי. במצב דברים זה, הנטל שרובץ לפתחו של המערער להוכיח כי העונש חורג ממתחם הענישה הראוי גדול ביותר. לא מצאנו כי נטל זה הורם. נדמה כי העונש שהוטל אכן מצוי בתוך טווח הענישה הנהוג, והוא נוטה לקולה בנסיבות החמורות של ביצוע העבירות במקרה הנוכחי. כך למשל בע"פ 5234/10 עקראוי נ' מדינת ישראל (12.6.2011) הושת על נאשם שהורשע בין היתר בהצתת בית כנסת עונש של ארבע וחצי שנות מאסר בפועל וכן הופעל עונש של מאסר מותנה בן חצי שנה במצטבר. כך גם בע"פ 1925/11 כהן נ' מדינת ישראל

(6.4.2011) נגזרו על מערער שהורשע בהצתה במטרה לפגוע בתחנת משטרה 42 חודשי מאסר בפועל.

14.

באשר לטענות הנוגעות לאכיפה בררנית - אמנם, ככלל, ישאף בית המשפט לגזור עונשים דומים על נאשמים בעבירות דומות, בהתחשב בנסיבותיהם האישיות ובעיקרון הענישה האינדיבידואלית. חובה זו חלה גם על התביעה בהגיעה להסדר טיעון. יחד עם זאת, במקרה הנוכחי נדמה שישנו פער בין המערער לבין ע' המצדיק את רף הענישה השונה. למערער עבר פלילי מכביד, תלויים ועומדים נגדו מאסרים מותנים, הוא היה הרוח החיה מאחורי האירועים, והוא ביצע את העבירות בעת ששהה במעצר בית. לכל זאת יש להוסיף את עמדת שירות המבחן לפי הוא אינו עושה מאמצים לשנות את דרכיו. בנסיבות אלו אין מקום להשוות את עונשו של המערער לעונש שנגזר על המעורבים הנוספים בפרשה.

15.

סוף דבר, הערעור נדחה.