ע"פ 1925/11 טל כהן נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

המערער הועמד לדין בפני בית המשפט המחוזי בחיפה באשמת ביצועה של עבירת הצתה. נטען, כי למעשה זה חברו שלושה – המערער, עמי חזיזה (להלן: חזיזה ) ומאור לב (להלן: לב ), ומטרתו היתה לפגוע בתחנת המשטרה בקרית ביאליק. חזיזה הצטייד בבקבוק בנזין, והמערער סיפק סולם. בתאריך 23.1.10, בשעה 01:00 לערך, הגיעו השלושה לבנין התחנה, ובעוד שלב נותר לשמור שמלאכת חבריו לא תופרע, ניגשו השניים האחרים לבנין התחנה, ובאמצעות הסולם טיפס חזיזה לאחד החלונות, ניפץ את השמשה ושילח אש באמצעות הבנזין שהביא עמו. כתוצאה מכך פרצה דלקה שגרמה נזקים וחייבה התערבות של שרותי הכבאות.

2.

המערער וחזיזה הודו בעובדותיו של כתב האישום, והורשעו בעבירה לפי סעיף 448(א) סיפא לחוק העונשין. בהמשך, נגזר עונשם – חזיזה, שהורשע בתיק נוסף שעניינו קשר לבצע פשע וחבלה בכוונה מחמירה, נדון ל-60 חודשי מאסר ו-12 חודשים מאסר על-תנאי, בעוד שהמערער נדון ל-42 חודשי מאסר ו-12 חודשים מאסר על תנאי.

3.

במרכז השגותיו של המערער נגד העונש עומדת הטענה כי נכון היה להפריד את הדיון בעניינו מהדיון בעניינו של

חזיזה, וזאת במטרה למצות את תהליך גמילתו משימוש בסמים. סוגיה זו אינה חדשה עמנו, ולא אחת הבהרנו כי מטרתו של ההליך הפלילי אינה רק לשקם את העבריין, אלא גם לגמול לו על מעשיו הרעים, לעשות צדק עם הקורבן ולהרתיע את הרבים. המערער חטא בעבירה שתוצאתה היתה עלולה להיות מרחיקת לכת. לא זו אף זו, בהחלטה להצית תחנת משטרה גלומות חוצפה ותעוזה לא מבוטלים, ובאלה יש להעיד על הסכנה המופלגת הנשקפת מהמבצע. אכן, יש לברך על כך שהמערער מבקש לעשות תפנית בחייו ולהיגמל מהתמכרותו, אולם ככל שמניעיו כנים הם, הוא יוכל לעשות זאת גם במהלך הנשיאה במאסרו, שהוא העונש המתחייב בנסיבותיו של מקרה זה.

טענה אחרת שהיתה בפיו של המערער התייחסה לכך ששולחו לא הורשע בבית משפט קמא. ברי, כי מדובר בשגגה בלבד, ומאחר והמערער לא ביקש לחזור בו מהודאתו והוא מלין על העונש בלבד, אנו מחליטים להרשיעו בערכאתנו בעבירת ההצתה שיוחסה לו.

לא מצאנו מקום או עילה לשנות מן העונש, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.

המערער יתייצב ביום כ"ז בניסן התשע"א (1.5.2011), עד לשעה 10:00, בבית המשפט המחוזי בחיפה, כדי להתחיל לשאת במאסרו.