ע"פ 951/05 חליל אבו גאנם נ. מדינת ישראל

א.זו בקשה לעיכוב, בגדר הליכי ערעור, של ביצוע גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט שהם) בת.פ. 40011/04 מיום 9.1.05, בו נדון המבקש לארבע שנות מאסר, שנתיים לריצוי בפועל ושנתיים על-תנאי, וכן לקנס, לאחר שהורשע על-פי הודאתו, בעבירה של קשירת קשר לביצוע עוון ובעבירה של שוד מזוין בחבורה. על-פי כתב-האישום המתוקן נועד המבקש בביתו עם אחר (מוסא אלצריה), וקשר קשר לבצע גניבה של הציוד הכבד שבאתר המצוי על כביש 444 באזור צומת חגור (באתר מצויים טרקטורים, שופלים ועוד). ב-2.1.04 בשעה 20:30 לערך נכנסו המבקש ומוסא לחדר בו שהה המתלונן (שומר אשר עבד באתר) שעה שהמבקש מחזיק בידו אקדח. מוסא אזק את ידי המתלונן באזיקי מתכת, לאחר מכן הובילו המערער ומוסא את המתלונן לעבר עץ המצוי 300 מטרים מהחדר, המבקש קשר את ידיו ורגליו בחבל לעץ, והותיר את מוסא להשגיח על המתלונן. המבקש התקשר לאחרים אשר הגיעו למקום והחלו לפרוק ציוד.

בשלב כלשהו, עת נותר המתלונן ללא השגחה, הצליח להתיר את החבל, להימלט לעבר הכביש ולעצור ניידת. משהגיעה ניידת למקום ברחו המבקש והמשתתפים האחרים. יצוין כי המבקש טען שהשוד בא כדי לגבות סכומים שלשיטתו הגיעו לו לאחר שאחראי האתר הונהו בהיותו קבלן משנה במקום.

ב.על המבקש נגזרו ארבע שנות מאסר, מהן שנתיים לריצוי בפועל (בניכוי תקופת מעצרו) והיתרה על-תנאי לשלוש שנים. כן חויב בתשלום קנס של 2,500 ש"ח או ארבעה חודשי מאסר תמורתו.

ג.עונש המאסר עוכב עד ליום 30.1.05. בבקשה הנוכחית לעיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור, נטען כי נוכח המלצות שירות-המבחן, עברו הפלילי הלא מכביד ונסיבותיו האישיות של המבקש, קיים סיכוי סביר כי הערעור יתקבל ועונש המאסר שהוטל עליו יבוטל כליל או יקוצר. כן טוען המבקש, כי אם לא יעוכב ביצועו של גזר-הדין ייגרם לו נזק של ממש, שכן ירצה חלק ממשי מתקופת המאסר עד לשמיעת הערעור.

ד.עיינתי בבקשה ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים וכן לתסקירי שירות-המבחן, שתיארו את מצוקתו הרגשית של המבקש לאחר האירוע ונטילת האחריות על-ידו, והמליצו על מאסר בפועל בעבודות-שירות. בית-המשפט לא קיבל, כאמור, גישה זו, בין היתר, נוכח עברו של המבקש. גיליון ההרשעות הקודמות כולל עבירות של הפרעה לשוטר, איומים, העלבת עובד ציבור ותקיפה, שעליהן נתן את הדין ב 2003-2002. במאזן השיקולים, אין בידי להיעתר לבקשה.

באמות-המידה שנקבעו בהלכת ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , (פ"ד נד(2) 241, 277-282, השופטת ביניש) הכף נוטה בבירור נגד העיכוב; המדובר בערעור על חומרת העונש, שלגביו הנטייה היא שלא לעכב. אין מדובר במאסר קצר, וסיכויי הצלחתו של הערעור בעייתיים, נוכח טיב העבירה והעבר הפלילי. לא אוכל, כאמור, להיעתר לבקשה.

ה.המבקש יתייצב לריצוי עונשו במזכירות בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ביום י"א באדר א' התשס"ה (20.2.05), עד השעה 10:00 בבוקר.