ע"פ 9519/04 חאלד מחאמיד נ. מדינת ישראל

השופט א' גרוניס:

1.בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים י' דר, י' כהן, י' עמית) הרשיע את המערער, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של מעשה מגונה, איומים ותקיפה. בגזר הדין הושתו על המערער 30 חודשי מאסר, מתוכם 18 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. הערעור שבפנינו מופנה כנגד ההרשעה ולחלופין כנגד חומרת העונש.

2.הארוע המתואר בכתב האישום ארע בחודש פברואר 2003. המערער, שהיה אותה עת בן 20 שנה, הגיע לבית ספר הנמצא באום-אל-פחם. במהלך ההפסקה הוא ניגש לתלמידה, שהייתה בת כשבע וחצי שנים (להלן - המתלוננת). המערער הורה למתלוננת להיכנס יחד עימו לחדר השירותים, ומשזו סירבה תפס בידה ואיים עליה כי יפגע בה. בעקבות זאת נכנסה המתלוננת יחד עם המערער לשירותים. המערער הפשיל את מכנסיו ותחתוניו והוריד את מכנסיה ותחתוניה של המתלוננת, נגע עם ידו באבר מינה ועשה מעשה אונן. המתלוננת ניסתה לצעוק. בתגובה סתם המערער את פיה ואיים עליה כי אם תדבר יהרוג אותה. צלצול הפעמון בבית הספר הביא להפסקתו של הארוע. בתום יום הלימודים פגשה המתלוננת במערער בדרכה לביתה. הוא דחף אותה ואיים עליה כי אם תספר על מה שארע יהרוג אותה.

2.הרשעתו של המערער התבססה בעיקר על אמרות שמסרה המתלוננת בפני שני חוקרי ילדים. חקירתה הוקלטה באמצעות וידאו. בית המשפט המחוזי צפה בקלטות ושמע את חוקרי הילדים. שני החוקרים הביעו את התרשמותם כי המתלוננת אמרה דברי אמת. המתלוננת זיהתה את המערער במסדר זיהוי תמונות. בנוסף לדבריה של המתלוננת הובא חומר ראייתי נוסף, אשר להשקפת בית משפט קמא מילא אחר דרישת הסיוע. הסניגור המלומד תוקף את הכרעת הדין במספר טענות. לדבריו, נתגלו סתירות בין דבריה של המתלוננת לחוקר הילדים הראשון שחקר אותה לבין דבריה לחוקרת הילדים, שחקרה אותה כ-10 ימים לאחר מכן. עוד נטען, כי צריך היה לערוך מסדר זיהוי חי ולא ניתן להסתפק במסדר זיהוי תמונות. בנוסף לכך, טוען הסניגור המלומד, כי החוקרים לא ביקרו כלל בזירת העבירה וכן הוא מצביע על סתירה מסוימת בין דברי המתלוננת לבין דברי מורתה.

3.לא מצאנו יסוד להתערבות בהכרעת הדין. אכן, נתגלו הבדלים מסוימים בין הדברים שמסרה המתלוננת לחוקר הילדים לבין גירסתה המאוחרת יותר, זו שניתנה בפני חוקרת הילדים. שני החוקרים הסבירו את העניין בעדויותיהם בבית המשפט. לדבריהם, המתלוננת הייתה נכונה יותר לפתוח את סגור ליבה בפני חוקרת הילדים מאשר בפני חוקר-גבר. מטבע הדברים, שהייתה פתיחות גדולה יותר לספר דברים אינטימיים בפני אישה מאשר בפני גבר. כאמור, שני החוקרים הביעו דעתם כי ניתן לסמוך על דבריה של המתלוננת. יתרה מזו, הודות לעובדה שהחקירות הוקלטו בוידאו, יכולים היו שופטי הערכאה הדיונית להתרשם בצורה ישירה מדרך החקירה ומאמינותה של המתלוננת. אמנם, אין מדובר בהתרשמות ישירה כפי שהדבר קורה שעה שעד מעיד בבית המשפט, אך הצפיה בהקלטתה של החקירה תורמת תרומה חשובה ליכולתו של בית המשפט להתרשם מן הנחקר. במקרה זה הביע בית המשפט את דעתו כי המתלוננת אמרה דברי אמת.

4.למתלוננת לא נערך מסדר זיהוי חי אלא מסדר זיהוי תמונות. יצוין, כי חוקר הילדים הביע התנגדותו לעריכת מסדר זיהוי חי. מסיבות שונות לא ניתן היה לערוך מסדר זיהוי חי, תוך שימוש במראה חד-כיוונית. אפשר שרצוי היה לערוך מסדר זיהוי חי, אך עניין זה אין בו כדי לפגום במידה משמעותית בתוקפו של הזיהוי שנעשה על דרך התבוננות בתמונות. בהקשר זה יש לציין נתון חשוב. המתלוננת אמרה כי אחת מעיניו של המערער הייתה אדומה. מתברר, כי המערער הינו בעל עין תותבת. מראה עיניו מגלה חוסר סימטריה בין העיניים.

5.הואיל והראיה העיקרית נמצאה בדברי המתלוננת בפני חוקרי הילדים, נדרש כמובן סיוע כתנאי להרשעה. סיוע נמצא במספר מרכיבים: ראשית, עוד לפני מסדר זיהוי התמונות ציינה המתלוננת את העובדה שאחת מעיניו של המערער הינה בעלת מאפיין יחודי. שנית, המתלוננת סיפרה כי האדם שתקף אותה לבש מכנסי ג'ינס שחורים ותחתוניו היו כחולים. בביתו של המערער נמצאו פריטי לבוש כאלה. שלישית, אחיו של המערער היה שרת בבית הספר. לעיתים סייע המערער לאחיו בעבודות בבית הספר. המתלוננת סיפרה, כי שמעה את האדם שתקף אותה אומר לשוער (הוא השרת) כי הוא הולך לרחוץ את הרצפה. נוסיף, כי לא מצאנו יסוד לטענות האחרות של הסניגור המלומד.

לפיכך, הכרעת הדין תעמוד על כנה.

6.תקופת המאסר לריצוי בפועל נקצבה ל-18 חודשים. עונש זה הינו עונש קל, ואולי אף קל מאוד, לגבי המעשים שנמצא כי המערער ביצעם. המערער לקח את הילדה בכוח ובאיומים והכניסה לחדר השירותים, שם הוריד את בגדיו ובגדיה, אונן ונגע באבר מינה. ברי, כי מעשים כאלה הנעשים על ידי אדם בוגר בילדה רכה בשנים, מצדיקים הטלתו של עונש חמור. העונש שהושת בוודאי שאינו מצדיק התערבות על דרך הקלה.

7.אי לכך, הערעור על שני חלקיו נדחה.