ע"פ 9537/05 תאופיק אבו ליל נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בחודש אוקטובר 2000 ביצע המערער מעשה מגונה בגופו של קטין בן 9, שאצל הוריו הוא עבד. נטען, כי המערער הפשיל את מכנסיו של הקטין ואת תחתוניו, וחיכך את איבר מינו בין רגליו של הקטין חרף בכיו ותחנוניו.

המערער הודה בעובדות שיוחסו לו, ובית המשפט גזר לו 18 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 8,000 ש"ח.

הערעור מופנה כנגד העונש, והוא מתבסס, בין היתר, על אלה: חלף זמן רב מאז ביצוע העבירה; לא נשקפת מהמערער סכנה לציבור; הוא הודה ושיתף פעולה עם שירות המבחן. כן נטען, כי לא ניתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות של המערער.

כל אלה היו לנגד עיניו של בית המשפט המחוזי שעה שניגש לקצוב למערער את עונשו. אולם, מנגד ניצבה חומרתה הרבה של העבירה אותה ביצע המערער בגופו של קטין תמים וחסר ישע, שאפשר כי רישומיו של המעשה ילוו אותו עוד שנים רבות. בנסיבות אלו, ולנוכח הצורך להגן על שלומם של קטינים, מצווה היה בית המשפט להחמיר עם המערער, ולא זו בלבד שהוא לא נהג כך, אלא הסתפק בגזירתו של מאסר מתון על פי כל אמת מידה. לפיכך, דינו של הערעור להדחות, וכך אנו עושים.