ע"פ 9585/00 ישראל דרין נ. מדינת ישראל

1.המערער היה מעורב בתאונת דרכים. עקב כך, נפסל רשיון הנהיגה שלו בפסילה מינהלית ל60- יום. הוא הגיש לבית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו בקשה לביטול הפסילה המינהלית. התיק נקבע לדיון בפני כב' השופטת שדמי.

2.לטענת המערער, עם פתיחת הדיון אמרה כב' השופטת לסניגורו כי נוכח שכנועה בדבר אחריותו של המערער לתאונה, אין סיכוי לבקשה לביטול הפסילה. מטעם זה, טען המערער, ביקש הוא למחוק את בקשתו. לאחר מכן, עתר לפסילתה של כב' השופטת שדמי מלישב בדין בהמשך הדיון בתיק זה, מן הטעם, שכב' השופטת גיבשה דעה נחרצת וברורה באשר לאחריותו של המערער. יצויין, כי לחלופי דברים נטענים אלו אין ביטוי בפרוטוקול הדיון. השופטת, בהחלטתה מיום 24.12.2000, דחתה הבקשה לפסילתה. היא ציינה, כי אין מניעה שהדיון יהיה בפניה, שכן לא גיבשה דעה, לא נשמעו ראיות ובא כוח המבקש אף עתר למחיקת בקשתו.

3.על החלטתה זו של השופטת הוגש ערעור בפני. בדיון שנערך בפני ביום 11.1.2001 ביקשתי את תגובתה של כב' השופטת שדמי. בתגובתה שהוגשה ביום 18.1.2001 מציינת השופטת, כי לא זכורים לה חילופי דברים אלו, כמו גם שאין היא זוכרת לא את המערער ולא את פרטי האירוע. היא הוסיפה, כי למעשה לא התקיים כל דיון בתיק עצמו ונוכח בקשת בא כוחו של המערער למחוק הבקשה, ממילא לא נקבעו דעה או ממצא באשר לתיק עצמו. השופטת הוסיפה, כי אין כל חשש לדעה מוקדמת או משוא פנים בניהול המשפט.

4.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. אכן, התיק עצמו טרם נשמע ולא הובאו כל ראיות. גם הבקשה לביטול הפסילה לא נדונה לגופה. התבטאותה הנטענת של כב' השופטת לא מוצאת ביטויה בפרוטוקול וגם לשיטתה, לא סביר בעיניה כי הביעה דעה מעין זו, ומכל מקום, הדבר אינו זכור לה. במצב דברים זה (השוו: ע"פ 344/99 בשן נ' מדינת ישראל

(טרם פורסם)), נחה דעתי כי אין מקום לפסילתה של כב' השופטת, ודין הערעור להידחות.

הערעור נדחה.