ע"פ 960/09מרדכי אבני נ. מדינת ישראל

1.

זוהי בקשת המבקש לעכב את תחילת ריצוי עונש המאסר שנגזר עליו בתיק פח 1010/03 (בית משפט מחוזי באר שבע) (בפני כב' השופטים אזולאי, זלוצ'ובר וצפת) עד להכרעה בערעורו.

2.

המבקש הורשע בעבירה של הריגה בניגוד לסעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 , וכן בעבירה של מסירת הודעה כוזבת בניגוד לסעיף 243 (רישא) לחוק זה.

העובדות ביסוד ההרשעה הן כי ביום 31.8.03 הגיע אליהו אברהם שלום ז"ל (להלן - המנוח) למגרש החנייה ליד ביתה של גרושתו של המבקש באילת כדי לתפוס חזקה ברכב על פי צו הוצל"פ שהוצא בגין חוב של בנו של המבקש. המבקש הגיע למקום על פי קריאתה של גרושתו, ושוחח שם עם המנוח. המבקש נכנס לרכב והחל לנסוע מהמקום, כשהמנוח מבקש לחסום את דרכו, ונתלה על הרכב לשם כך. המבקש נסע ברכבו, התקדם מספר מטרים ובלם את הרכב. עקב כך, המנוח, שנאחז במכסה הרכב, נפל על הכביש, ונחבל בראשו כך שנגרמו למנוח שברים בגולגולת ודימום פנימי. כשבוע לאחר הארוע נפטר המנוח. בעוד המנוח מוטל על הכביש כשהוא פצוע קשה, נמלט המבקש מהמקום, והותיר את המנוח פצוע על הכביש. אחר כך הגיע המבקש למשטרה עם גיסו, ושם מסר הודעה כוזבת לגבי הארועים שארעו.

בית המשפט עמד בגזר הדין על חומרת עבירת ההריגה נשוא ההרשעה, אשר קיפדה את חייו של המנוח בעת ביצוע תפקידו, וגרמה לפגיעה קשה גם במשפחתו. הוא התייחס גם לנסיבותיו האישיות של המבקש, ובהן – להיותו בעבר אדם נורמטיבי נעדר עבר פלילי, אשר סבל הוא עצמו סבל נפשי רב בעקבות הארוע. לאחר שיקלול הנסיבות לחומרה ולקולא, גזר בית משפט את דינו של המבקש לשש שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי, ופיצוי כספי לאלמנה ולילדים.

3.

המבקש הגיש ערעור הן לענין הרשעתו והן לענין העונש שנגזר עליו, ומבקש אגב כך עיכוב ביצוע מאסרו עד להכרעה בערעור. בא כוחו טוען, בין היתר, כי יש סיכוי טוב שהערעור יתקבל לענין ההרשעה בעבירת ההריגה, לאור טענת הגנה חדשה והיא כי מותו של המנוח נגרם מרשלנות רפואית בבית החולים ולא כתוצאה מארוע הכרוך בשימוש ברכב. אשר לעונש נטען, כי יש סיכוי טוב שהערעור יתקבל, שכן בית המשפט קבע בגזר הדין, בטעות, כי העבירה העיקרית בוצעה תוך כדי הכשלת עיקול, ולא היא, שכן בהכרעת הדין זוכה המבקש מעבירה זו. שנית, בית המשפט התעלם לחלוטין מהתסקיר החיובי שהוגש בעניינו של המבקש. טעמים מצטברים אלה מניחים בסיס לאפשרות כי גזר הדין ישונה בערעור. עוד ציין ב"כ המבקש את עברו הנורמטיבי של מרשו, ואת התסקיר החיובי בעניינו. הוא הצביע על כך כי במהלך המשפט היה המבקש משוחרר בתנאים, ומעולם לא הפר אותם, והתייחס לגילו המבוגר. לדברי ב"כ המבקש, קיים, למצער, סיכוי טוב כי עונש המאסר שהוטל על המבקש יקוצר, והליך השיקום החיובי שהמבקש עובר עלול להיפגע אם יחל בריצוי המאסר כבר עתה.

4.

המדינה מתנגדת לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש. לענין הכרעת הדין, נטען כי הטענה אותה מעלה המבקש כיום בענין העדר קשר סיבתי בין העבירה לבין מות המנוח הינה טענה חדשה שכלל לא נדונה בבית המשפט המחוזי, וסיכוייה להתקבל ולהביא לשינוי הכרעת הדין אינם טובים. בכל מקרה, אפילו אם תתקבל, הבסיס העובדתי של העבירה יוותר בעינו, ולו לענין החבלה החמורה שנגרמה למנוח ממעשי המבקש - מעשים המצדיקים בכל מקרה עונש מאסר בפועל.

5.

שקלתי את עיקריה של הבקשה, ובאתי לכלל מסקנה כי אין להסכים לעיכוב ביצוע עונש המאסר שנגזר על המבקש, מאחר שלא מתקיימים התנאים הבסיסיים המצדיקים זאת על פי החוק וההלכה הפסוקה של בית משפט זה.

6.

המבקש הורשע בעבירות חמורות מאד, אשר העיקרית שבהן כרוכה בקיפוח חיי אדם. טענתו של המבקש במסגרת הערעור כי לא נתקיים קשר סיבתי בין הארוע לבין מות המנוח, אלא שרשלנות רפואית היא שהביאה למוות, לא נטענה כלל כקו הגנה בבית המשפט המחוזי והיא מועלית לראשונה בערעור, וניתן לומר כי סיכוייה להישמע ולהתקבל אינם טובים. בכל מקרה, גם טענה זו אינה מאיינת את הקשר הסיבתי בין מעשי המבקש לחבלות החמורות שנגרמו למנוח. בנוסף, המבקש הורשע גם במסירת הודעה כוזבת למשטרה על פרטי הארוע. על כן, אף כי קשה תמיד לאמוד מראש את סיכויי הערעור על ההרשעה, ניתן לומר כי הם אינם טובים במקרה זה.

7.

אשר לעונש – אין ספק כי עונש מאסר בפועל בן 6 שנים לאדם חסר עבר פלילי הוא בבחינת גזירה קשה. יחד עם זאת, תוצאותיה הפאטליות של פרשה זו שהסתכמה באובדן חיי אדם – הן גזירה לא פחות קשה לא רק למנוח שאיבד את חייו, אלא גם לבני משפחתו שנותרו אחריו. נסיבות הארוע הן קשות במיוחד גם לאור העובדה שהמנוח איבד את חייו כאשר ביצע תפקיד מטעם מערכת אכיפת החוק. הודעתו הכוזבת של המבקש למשטרה על פרטי הארוע, והפקרת המנוח לנפשו על הכביש כשהוא פצוע קשה, מעמידים גם הם את פליליות מעשיו באור חמור מאד.

על רקע נסיבות אלה נקבע עונשו של המבקש, תוך שבית המשפט קמא לא התעלם מהנסיבות לקולא העומדות לזכותו ונתן דעתו לעדויות האופי החיוביות, ולתסקיר המבחן החיובי בעניינו.

8.

על רקע חומרתן הרבה של העבירות ותוצאתן המרה, קשה להניח כי הערעור על העונש יביא לביטולו של עונש המאסר שנגזר על המבקש. אשר לאפשרות כי עונש המאסר יקוצר – אפשרות כזו אינה עומדת בסתירה לתחילת ריצוי המאסר על ידי המבקש, ואין בכך כדי לייתר את הערעור על העונש או לפגוע באופן מהותי בעיקר תכליתו.

הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר נדחית.