ע"פ 9625/10 פלוני נ. מדינת ישראל

א.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט רוזן) מיום 17.11.10 בת"פ 4115-09, לעניין רכיב הקנס בלבד. לאחר שהורשעו המבקשים על פי הודאתם בעבירות שונות בתחום הרכב, הושת על המבקש 1 עונש של שישה חודשי עבודות שירות, שנה מאסר על תנאי, פסילת רישיון למשך שנה, קנס כספי בסך 10,000 ₪ ופיצוי בסך 40,000 ₪. על המבקש 2 הושת עונש של שמונה חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, שמונה חודשי מאסר על תנאי, פסילת רשיון נהיגה למשך שנה, פסילת רשיון נהיגה על תנאי למשך שישה חודשים, קנס כספי בסך 10,000 ₪ ופיצוי כספי בסך 10,000 ₪. בית המשפט קמא קיבל את בקשתם לעיכוב ביצוע תשלום הפיצוי, אולם דחה את בקשתם לעיכוב ביצוע תשלום הקנס. מכאן בקשה זו.

רקע והליכים

ב.

תחילת הפרשה בכתב אישום שהוגש נגד 14 נאשמים אשר לקחו חלק בעבירות רכב שונות. במסגרת כתב אישום מתוקן, הורשעו המבקשים על פי הודאתם בעבירות רבות של גניבת רכב, פריצה לרכב בכוונה לבצע פשע, זיוף מסמך הקשור לרכב ועוד. המבקשים פעלו לגניבת רכבי חברות השכרה בדרך של שכירתם, שכפול מפתחות הרכבים, הטמנת מכשיר איתור וגניבתם. לשם כך זייפו המבקשים מסמכים שונים, לרבות לוחיות זיהוי ורשיונות הרכב, וסחרו ברכבים עם אזרחים תמימים. בגזרו את דינם, נתן בית המשפט דעתו למספר הרב של העבירות שעברו המבקשים ולשיטתיות בה נקטו. כן הוסיף בית המשפט, כי לא מכבר הפכו עבירות הרכב ל"מכת מדינה", ומכאן הצורך הגובר בהרתעה לגביהן. מנגד, שקל בית המשפט לטובת המבקשים את הודאתם, גילם הצעיר ונסיבותיהם האישיות.

הבקשה

ג.

במקביל להודעת הערעור, הוגשה לבית המשפט קמא בקשה לעכב הן את תשלום הקנסות שהושתו על המבקשים והן את תשלום הפיצויים. לאחר שקיבל בית המשפט קמא את בקשתם לעניין הפיצויים בלבד, הוגשה הבקשה הנוכחית. המבקשים סבורים, כי יש סיכוי של ממש שערעורם יתקבל, שכן לטענתם העונש שהוטל עליהם סוטה במידה ניכרת מזה שהוטל על חבריהם לכתב האישום. כן טוענים המבקשים, כי מצבם הכלכלי הקשה אינו מאפשר את תשלום הקנסות בשלב זה. המשיבה מתנגדת לבקשה. באשר למבקש 1 נטען, כי בגזר הדין נקבע שסכומי הקנס והפיצויים יקוזזו מכספיו שנתפסו על-ידי המדינה, שסכומם גבוה מהסכום שהוטל עליו לשלם, ועל כן אין סיבה של ממש לעכב ביצוע התשלום. באשר למבקש 2 סבורה המשיבה, כי ביכולתו לפנות למרכז לגביית קנסות לעניין פריסת חובו.

ההכרעה

ד.

לאחר העיון איני רואה מקום להיעתר לבקשה. אציין תחילה, כי דרך המלך לעניין חייב קנס המבקש לפרוס או לדחות תשלומו היא סעיף 5ב לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, תשנ"ה- 1995, שלפיו רשאי מנהל המרכז לקבל בקשת חייב לעניין זה "אם שוכנע כי היו סיבות סבירות לאי תשלום החוב, כולו או חלקו, במועדו, או כי קיימות נסיבות אישיות מיוחדות של המשיב המצדיקות פריסה או דחיה של התשלום".

ה.

במקרה דנן, אשר למבקש 1, כנמסר בתגובת המדינה ישנו מקור של כספים מופקדים המכסה את הקנס (והפיצוי). אם סבור המבקש שיש מקום מטעמים מיוחדים לפריסה, בשל צרכי פרנסתו ומצוקה כלכלית כפי שתואר בבקשה, עליו לפנות לפי סעיף 5ב, בלא שאביע כל דעה.

הוא הדין לגבי מבקש 2, על פי ענייניו שלו.

ו.

על כן, איני נעתר לבקשה.