ע"פ 9644/09 רוני א. אילן נ. הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב

1.

בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת ח' בן-עמי) דחה ביום 26.11.09 את בקשת המערער, לעכב את ביצועו של עונש השעיה בפועל שגזר עליו בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין עד להכרעה בערעור. על החלטה זו משיג המערער. יוער, כי ההליך דנא הוגש כבקשת רשות ערעור וסווג על ידי מזכירות בית המשפט כערעור.

2.

המערער הוא עורך דין. במהלך שנת 2008 הגיש המשיב קובלנה נגד המערער לבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין במחוז תל אביב (להלן – בית הדין המחוזי). בקובלנה יוחסו למערער עבירות שונות לפי חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן – החוק או חוק לשכת עורכי הדין) ולפי כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 (להלן – כללי האתיקה). ביום 7.10.08 הרשיע בית הדין המחוזי את המערער בעבירות של עיכוב כספי פיקדונות ואי דיווח על פיקדונות, לפי כללים 40 ו-42 (בהתאמה) לכללי האתיקה בשילוב סעיף 61(2) לחוק. כמו כן הורשע המערער בעבירה של הפרת חובת נאמנות לשולחו ובעבירה של הטעיית בית משפט, לפי סעיף 54 לחוק וכללים 2 ו-34 לכללי האתיקה בשילוב סעיפים 61(1)-61(2) לחוק. בית הדין המחוזי זיכה את המערער מעבירה של שליחת יד בכספי פיקדונות. כמו כן זוכה המערער מעבירות ה"סל" של פגיעה בכבוד המקצוע וביצוע מעשים שאינם הולמים את מקצוע עריכת הדין. ביום 3.12.08 גזר בית הדין המחוזי על המערער עונש של נזיפה. בנוסף חויב המערער בתשלום הוצאות.

3.

על פסק דינו של בית הדין המחוזי הגישו שני הצדדים ערעורים לבית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין (להלן – בית הדין הארצי). המערער השיג על ההרשעה ועל חומרת העונש. המשיב השיג על זיכויו של המערער מחלק מהאישומים ועל קולת העונש. במהלך הדיון בבית הדין הארצי חזר בו המערער מהערעור שהגיש. ביום 20.10.09 קיבל בית הדין הארצי באופן חלקי את ערעור המשיב והרשיע את המערער בשתי עבירות נוספות: עבירה של פגיעה בכבוד המקצוע לפי סעיפים 53 ו-61(1) לחוק ועבירה של התנהגות שאינה הולמת את המקצוע של עריכת דין לפי סעיף 61(3) לחוק. מנגד, זוכה המערער מהעבירה של הפרת חובת הנאמנות לשולחו. כמו כן החליט בית הדין הארצי להחמיר את עונשו של המערער וגזר עליו תחת הנזיפה עונש של שנת השעיה, מתוכה שישה חודשי השעיה לריצוי בפועל ושישה חודשי השעיה על תנאי למשך שנתיים. בית הדין הארצי הוסיף, כי תקופת ההשעיה בפועל תחל ביום 22.11.09.

4.

על פסק דינו של בית הדין הארצי הגיש המערער ביום 2.11.09 ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים (על"ע 7034/09). בערעור השיג המערער על הרשעתו בעבירות של פגיעה בכבוד המקצוע והתנהגות שאינה הולמת את המקצוע. כמו כן הוא הלין על חומרת העונש. בגדר הערעור הגיש המערער לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע עונש ההשעיה בפועל עד להכרעה בערעור. המשיב התנגד לבקשה. בתגובתו לבקשה טען המשיב, כי סיכויי הערעור נמוכים. זאת, בפרט לאור העובדה שבית המשפט המחוזי הינו הערכאה השלישית הדנה בעניינו של המערער. כמו כן טען המשיב, כי נוכח חומרת מעשיו של המערער גובר האינטרס הציבורי בביצוע עונש ההשעיה על עניינו של המערער בעיכוב הביצוע. ביום 26.11.09 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המערער. בהחלטה נאמר, כי בנסיבות שפורטו בתגובת המשיב אין מקום לעכב את ביצוע העונש. על החלטה זו של בית המשפט המחוזי משיג המערער בהליך שלפנינו.

המערער מעלה טענות שונות בקשר להחלטת בית המשפט. טענתו המרכזית היא, כי דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע מאיינת למעשה את הערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי. כמו כן הוא טוען, כי סיכויי הערעור טובים ושהנזק הנגרם לו מדחיית הבקשה עולה על הנזק לאינטרס הציבורי אם יעוכב ביצוע העונש.

5.

דין הערעור להידחות. מדובר בהליך שהוגש ביום 1.12.09. זאת, לאחר שריצוי עונש ההשעיה בפועל כבר החל. מדובר בתקופה השעיה שאינה ארוכה במיוחד. משלא נמסרו לנו נתונים אחרים, אנו מניחים שבעת הנוכחית כבר סיים המערער לרצות את תקופת ההשעיה בפועל שהושתה עליו. כלומר, העניין הפך תיאורטי. בנסיבות אלה מתייתר הערעור דנא. יצוין, כי סעיף 72(א) לחוק לשכת עורכי הדין קובע במפורש כי " ביצועו של פסק דין של בית דין משמעתי, לא יעוכב רק בשל כך שאפשר לערער על פסק הדין או שעוד לא תמו כל ההליכים בערעור שהוגש על פסק הדין".

נוסיף, כי מדובר בשינוי של הכלל שהיה קבוע בסעיף 72(א) לחוק לשכת עורכי הדין עד לתיקון מספר 32 לחוק משנת 2008 (ס"ח 2160, 3.7.08). בנוסחו הקודם קבע הסעיף, כי עונש שהוטל על ידי בית דין משמעתי לא יבוצע כל עוד אפשר לערער על פסק הדין, ואם הוגש ערעור כל עוד לא תמו כל ההליכים.

6.

יצוין, כי בגדר ההליך הנוכחי התעוררה שאלה בעלת חשיבות במישור הדיוני. השאלה היא האם ניתן כלל להשיג לפני בית משפט זה על החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע עונש שגזר בית הדין הארצי, שעה שערעור על פסק דינו של בית הדין הארצי תלוי ועומד בבית המשפט המחוזי. שאלה נוספת היא, האם מדובר בערעור בזכות או בערעור ברשות. יודגש, כי עסקינן בשאלה המתעוררת בקשר להליך שננקט לפי חוק לשכת עורכי הדין. הלכה פסוקה היא, כי אין לך אפשרות ערעור, ברשות או בזכות, אלא מכוח הוראה שבחוק (ראו למשל, בג"ץ 87/85 ארג'וב נ' מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון , פ"ד מב(1) 353, 357 (1988)). עם פתיחת ההליך דנא, ביקשנו מהמערער להתייחס בכתב לעניין מקור הסמכות של בית משפט זה לדון בהליך. בתגובה הודיע העותר, כי לדידו מקור הסמכות הוא סעיף 15(ב) לחוק-יסוד: השפיטה וסעיף 87(ד) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. אין צורך להרחיב בעניין ולוּ בשל כך שכיום, בשל חלוף הזמן, הסוגיה הפכה תיאורטית. עם זאת נציין, כי ספק אם רשאי היה המערער להשיג לפני בית משפט זה על החלטתו של בית המשפט המחוזי לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע. זאת, שעה שהערעור על פסק דינו של בית הדין הארצי תלוי ועומד בבית המשפט המחוזי.

7.

הערעור נדחה אפוא.