ע"פ 9689/04 סולימאן מחאג'נה נ. מדינת ישראל

השופטת מ' נאור :

1.המערער הורשע בגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ונדון למאסר בפועל של 24 חודשים, ו-18 חודשי מאסר על תנאי. כן הוטל עליו לפצות את המתלונן בסכום של 20,000 ₪. הערעור נסוב הן על ההרשעה והן על חומרת העונש.

2.קראנו את הודעת הערעור המפורטת, והוספנו ושמענו על פה את טענות בא-כוח המערער. לא מצאנו יסוד להתערב בממצאים שקבעה הערכאה הראשונה. השאלה השנויה במחלוקת היא שאלת זיהויו של המערער כמי שדקר את המתלונן. אין מחלוקת כי המתלונן הכיר את המערער. המתלונן נקב בשמו של המערער כמי שדקר אותו. בית המשפט דחה את טענת האליבי שהעלה המערער ולא מוכן היה לסמוך על עדותו של העד קטש שהופיע לבית המשפט כמי שכפאו שד. מותר היה לערכאה הראשונה לסמוך על העדויות עליהן סמך ולא לסמוך על עדויות עליהן נמנע מלסמוך. בצדק קבע בית המשפט כי השאלה איננה שאלת טעות אפשרית בזיהויו של המערער על ידי המתלונן, שכן המערער מוכר היטב למתלונן. שאלת הזיהוי מתמקדת כולה, כפי שקבעה הערכאה הראשונה, בשאלת מהימנותו של המתלונן.

3.כל הטענות שמעלה בא-כוח המערער היום כנגד הזיהוי הועלו בערכאה הראשונה וקבלו תשובה בפסק הדין. הטענות כולן ראויות להישמע בפני הערכאה הדיונית, אך לא בפני ערכאת ערעור, שאין דרכה להתערב בעובדות ובפרט בשאלות של מהימנות. שמענו את כל הטענות ולא מצאנו יסוד להתערב בממצאו של בית המשפט כי המערער הוא הדוקר.

אשר לעונש: על המערער הוטלו כאמור שתי שנות מאסר. זהו עונש קל הלוקח בחשבון די הצורך את הזמן הרב שחלף מאז העבירה ואת השיהוי בהגשת כתב האישום.

4.הערעור נדחה על שני חלקיו.