ע"פ 9694/09 ניסן עמר נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בחודש פברואר 2009 קשר המערער עם שני אחרים להתפרץ לבית בפוריה עילית ולגנוב רכוש תוך שימוש באלימות. את זממם הם הוציאו אל הפועל בתאריך 4.2.09, כאשר המערער ואחר ארבו לאשה שעסקה בניקיון הבית (להלן: המתלוננת), ושעה שפתחה את הדלת פרץ המערער פנימה. הוא כרך את ידו על צווארה של קורבנו, ולאחר מכן כפת, בסיוע שותפו, את ידיה בחגורת עור. תוך איום באקדח שהצמיד לראשה וסכין שהצמיד לגבה, דרש המערער מהמתלוננת לגלות לו היכן מצוי כסף, ובהמשך גררו השניים את האשה מחדר לחדר תוך שהם תרים אחר רכוש. משהחליטו השניים להסתלק מהדירה הם נטלו עמם רכוש שבכתב האישום הוערך שוויו ב"אלפי דולרים".

המערער הודה בעובדות שיוחסו לו, ובעקבות כך הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירות של התפרצות למקום מגורים, תקיפה כדי לבצע פשע, איומים, עבירות בנשק, החזקת סכין, קשירת קשר לבצע פשע והסתייעות ברכב לביצוע פשע. על כך הוא נדון ל-48 חודשי מאסר ו-12 חודשים מאסר על-תנאי. כמו כן, הופעל, במצטבר, מאסר מותנה בן 9 חודשים שעמד נגדו, כך שתקופת המאסר הכוללת עומדת על 57 חודשים. עוד נדון המערער לקנס והוא חויב בתשלום פיצויים.

המערער מבקש כי נקל בעונשו נוכח נסיבות חייו הקשות שגררו אותו לשימוש בסמים מסוכנים, ובעקבות כך החל בביצוען של עבירות שלא אחת הובילו אותו אל מאחורי סורג ובריח. עוד נטען, כי העונש חורג לחומרה מרמת הענישה המקובלת, וכי לא היה מקום לגזור לו קנס נוכח העדר יכולת לעמוד בו.

לא מצאנו בכל אלה עילה לשנות מן העונש. המערער קשר עם אחרים לפרוץ לבית במטרה לבצע גניבה, ובני החבורה נערכו גם לתרחיש אלים ולצורך זה הצטיידו בנשק חם. שעה ארוכה הם החזיקו את המתלוננת כפותה בידיה, ונדמה כי לא קשה לשער את רגעי האימה והחרדה שחוותה. על כל אלה היה מצווה בית המשפט המחוזי להגיב בענישה קשה, מקל וחומר נוכח עברו הפלילי המכביד של המערער. לפיכך דינו של הערעור להדחות, למעט תיקון המתחייב מפסק הדין בע"פ 113/10 של בית משפט זה, היינו, שהמאסר המותנה שהושת על המערער לא יופעל ככל שהוא יעבור בתוך 3 שנים עבירת אלימות או רכוש שעונשה המרבי פחות משנת מאסר.