ע"פ 9811/01 סאיד סאלמה נ. מדינת ישראל

1.החלטנו לדון בשני הערעורים שלפנינו במאוחד.

2.המערער בע"פ 9811/01 הורשע בעבירות של נסיון לרצח, חברות בארגון טירוריסטי, קשירת קשר לפשע, חבלה בכוונה מחמירה, נשיאת נשק, נסיון הצתה, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ועוד עבירות נוספות. האישום הראשון החמור ביותר שבו הורשע הוא השתתפותו של המערער בהבאת מכונית תופת לשכונת מאה שערים בירושלים והחנייתה ברחוב ראשי. המערער ניסה לפוצץ את מכונית התופת, אך זו לא התפוצצה ולבסוף פורק חומר הנפץ על ידי המשטרה. בגין הרשעתו בעבירה זו נדון המערער לעשרים שנות מאסר. בגין שאר העבירות שבהן הורשע הוא נדון לשתים עשרה שנה, כשרק ארבע שנים מתוכן מצטברות לעונש המאסר הנ"ל.

3.בית המשפט המחוזי לא חסך דברים לגבי חומרתן המופלגת של העבירות בהן הורשע המערער, ויחוד העבירה נשוא האישום הראשון, שאילו התממשה כוונתו של המערער עשויה היתה לגרום למספר גדול מאד של הרוגים. נתנו דעתנו לטענותיו של הסניגור ולא מצאנו בהן עילה להתערב בעונש.

4.המערער בע"פ 9849/01 הורשע בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, נסיון הצתה, חברות בארגון טירוריסטי, נשיאת נשק ועבירות נוספות ונדון לשתים עשרה שנות מאסר. בין עבירות אלה כלולות נוסף להשתייכות לארגון טירוריסטי, גם עבירות אלה: ידוי בקבוקי תבערה השלכת רימוני יד לעבר מחסום של חיילי צה"ל, הטלת רימון לעבר בתים של יהודים כדי לגרום למותם ועוד עבירות נוספות; הסניגור המלומד, שטען למרשהו כל שניתן היה לטעון, לא שכנע אותנו שיש מקום להתערב בעונש. בקשנו את תשובת המדינה רק לגבי טענה אחת המתייחסת לאחידות הענישה. טענה זו מתייחסת לעונש קל יחסית שהושת על הנאשם מס' 4 בגדר הסדר טיעון; אך תשובתה של גב' מור-אל שכנעה אותנו שקיים הצדק להבדלים שבין השניים ועל כל פנים אין אנו סבורים - בנסיבות הענין - שיש בטענה זו (גם אם הפער בענישה הוא רב) כדי להניענו להתערב בעונשו של המערער.

לפיכך אנו דוחים את שני הערעורים.