ע"ר 3045-23 ע"ר 3045-23

המערער מלין בערעורו על החלטת הרשמת ק' אזולאי בבע"מ 1966/23 מיום 4.4.2023, בה נדחתה בקשתו למתן פטור מלא מתשלום אגרה ומהפקדת ערובה, תוך שהופחת סכומם. כמו כן, בהחלטה נדחתה בקשת המערער לקבלת רשות להגיב לתגובת המשיבים לבקשת הפטור.

דין הערעור להידחות. שיקול דעתו של רשם בית המשפט בענייני אגרה וערובה הוא רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו למשל לאחרונה: ער"א 1766/23 צ'ורני נ' דבש (6.3.2023); ער"א 508/23 פלוני נ' עו"ד יואב שרון (22.1.2023)). מקרה זה אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות. כפי שציינה הרשמת, המערער לא עמד בחובה המוטלת עליו להניח תשתית עובדתית מלאה בדבר מצבו הכלכלי, ובקשתו חסרה (ראו למשל: ערג"ץ 510/23 יברוב נ' מדינת ישראל, פסקה 2 (22.1.2023); ער"א 8642/22 שם טוב נ' כונס הנכסים רשמי תל אביב (20.12.2022)), גם סיכויי ההליך העיקרי – בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" – על פניו אינם נחזים להיות גבוהים, ומשכך אינם מטים את הכף לעבר היענות לבקשת הפטור. עם זאת, בהתחשב באינדיקציות בנוגע למצבו הכלכלי ולמצבו הבריאותי של המערער, מצאה הרשמת לנכון להפחית את גובה האגרה לסך של 500 ש"ח ולהעמיד את סכום הערובה על סך של 9,000 ש"ח. בכך לא נפל כל פגם. לא מצאתי בטענות המערער כדי לשנות ממסקנה זו. בכלל זה, אין מקום לטענת המערער לפיה שגתה הרשמת כאשר שקלה בהחלטתה את העובדה שהמערער לא שילם הוצאות שנפסקו לחובתו בבית המשפט לענייני משפחה, כשיקול המטה את הכף לעבר דחיית בקשתו למתן פטור מלא מהפקדת ערובה (ראו למשל: ער"א 154/23 לוי נ' עו"ד וולך אלון, פסקה 1 (15.1.2023)).

לבסוף ייאמר, כי בצדק קבעה הרשמת כי לא עומדת למערער זכות להגיש תשובה לתגובת המשיבים (ראו: ער"א 2823/21 פלונית נ' פלוני, פסקה 4 (29.4.2021); בש"א 7327/20 סופר נ' ברט, פסקה 4 (29.10.2020); תקנה 50(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018).

כאמור, הערעור נדחה.