ע"ר 3760-23 ע"ר 3760-23

ערעור על החלטת הרשמת ל' משאלי שלומאי ברע"א 2804/23 מיום 7.5.2023, בה נדחתה בקשת המערערים למתן פטור מלא מתשלום אגרה ומהפקדת ערובה, תוך שהופחת סכום הערובה והועמד על סך של 2,500 ש"ח.

דין הערעור להידחות. מקרה זה אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות בשיקול הדעת הרחב הנתון לרשם בית המשפט בענייני אגרה וערובה (ראו למשל לאחרונה: ער"א 3223/23 רום נ' אבולניק (11.5.2023); ער"א 1766/23 צ'ורני נ' דבש (6.3.2023)). כפי שציינה הרשמת, בקשת המערערים אינה מניחה תשתית ראייתית מלאה ומבוססת באשר למצבם הכלכלי וגם סיכויי ההליך (בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי") אינם מטים את הכף לטובת קבלת הבקשה.

יצוין כי לבקשה צורפו אמנם אישורים המלמדים על מצבו הרפואי והנפשי של מערער 1 שאינו מן המשופרים ועל דרגת הנכות שנקבעה לו מטעם המוסד לביטוח לאומי, אולם היא לא כללה דיווח מלא ומפורט באשר למצבו הכלכלי לרבות הוצאותיו והכנסותיו החודשיות ולא צורפו לה תדפיסי "עובר ושב" מחשבון הבנק שבבעלותו (חרף אזכור תדפיסים אלה ברשימת הנספחים). כן לא פורט בה דבר וחצי דבר על אודות מצבו של מערער 2. אין די בהקשר זה בטענת המערערים כי ההליך שנוהל נגד מערער 2 הינו הליך סרק, ואין במסמכים שצורפו לערעור בניסיון להוכיח חוסר יכולת כלכלית, כדי לסייע להם. ערעור על החלטת רשם אינו אכסניה לביצוע "מקצה שיפורים" (ער"א 3300/23 יהודה נ' עו"ד מיה ארבל – נאמנת (11.5.2023); ער"א 1045/23 פדיאר נ' פוזיילוב, פסקה 5 (21.2.2023)). כמו כן, אין מקום לטענה לפיה היה על הרשמת לבקש את המסמכים החסרים בטרם דחתה את הבקשה, שכן הנטל להוכיח את מצבו הכלכלי באמצעות אסמכתאות רלוונטיות מוטל על כתפי מבקש הפטור ולא על בית המשפט (תקנה 14(א) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007; ער"א 7981/22 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (27.11.2022)).

בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם, יש לדחות מכל וכל את סגנונו המזלזל של הערעור כלפי הרשמת. לוּ בשל כך היה מקום לדחות את הערעור. כמו כן, לא מצאתי כל יסוד לבקשת המערערים שלא אדון בערעור. הליך בבית המשפט איננו "תכנית כבקשתך".

הערעור נדחה.