עש"ם 11976/05 רוחי חליל נ. נציבות שירות המדינה

1.לפנינו בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה (להלן – "בית הדין") מיום 21.11.2005, אשר קבע, בין היתר, כי המבקש יועבר מתפקידו וממקום עיסוקו במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע לבית חולים ממשלתי אחר, וכי ייפסל מכל תפקיד בתחום הדרכת אחיות למשך שלוש שנים מיום מתן גזר הדין.

הרקע לגזר הדין שניתן הוא בהרשעת המבקש בהטרדה מינית של המתלוננת, אחות במקצועה בכך שהיפנה כלפיה אמירות בעלות אופי מיני וביצע מעשים מגונים בגופה בעת שהיה ממונה עליה. המבקש נדון לעונש של נזיפה חמורה, הורדה בדרגה למשך תקופה נקובה, העברה מתפקיד למקום אחר, ופסילה לתפקיד בתחום הדרכת אחיות למשך תקופה מסוימת.

2.כעולה מתוכן גזר דינו של בית הדין, העונש שנגזר מעוכב ממילא, ולפיכך אין צורך בהחלטה לעכבו, וזאת מן הטעם הבא: בהתייחס למרבית אמצעי המשמעת , נקבע בחוק שירות המדינה ( משמעת) , התשכ"ג – 1963 (להלן: " חוק המשמעת ") עיקרון לפיו ביצועם יעוכב אם הוגש ערעור על פסק הדין וזאת עד להכרעה בערעור. לעיקרון זה חריגים המתייחסים לאמצעי פיטורין או העברה למשרה אחרת או למקום עבודה אחר. באשר לאלה קובע החוק כי בית הדין רשאי להורות על ביצועם המיידי, ואם עשה כן, החלטה בענין עיכוב ביצועם עד להכרעה בערעור נתונה לסמכות בית משפט זה, הדן בערעור (סעיפים 40(א), 40(ב) ו-43(ב) לחוק המשמעת; עש"מ 8273/05 בנימין שרעבי נ' מדינת ישראל , (טרם פורסם)). בענייננו, בהחלטת בית הדין למשמעת נשוא בקשה זו לא נכללה הוראה המצווה על ביצוע מיידי של העונש ככל שהוא נוגע להעברת המבקש מתפקידו וממקום עיסוקו. אשר על כן, נובע מכך כי ביצועו של גזר הדין בעניינו של המבקש מותלה ממילא עד להכרעה בערעורו. לאור כל אלה, אין מקום לבקשה שבפנינו, ודינה להימחק.