עש"ם 3306/06אביעד רצבי נ. מדינת ישראל

1.לפנינו בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה (להלן – "בית הדין המשמעתי") מיום 22.3.2006, אשר קבע, כי המבקש יינזף בנזיפה חמורה, משכורת אחת ממשכורתו תופקע, והוא יורד בדרגה אחת למשך שנתיים.

2.הרקע לגזר הדין שניתן הוא בהליך פלילי שהתנהל נגד המבקש, בו קבע בית המשפט כי המבקש ביצע עבירה של החזקת נכס שיש עליו חשד שהינו גנוב, ואין בידו להניח את דעת בית המשפט כי רכש חזקה בו כדין. המבקש נמצא מחזיק בכיסו שתי המחאות השייכות לאחר אשר הוצאו מפנקסו של האחר עם ספחיהם כשהם ריקים, ובכך עבר עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין. בית המשפט נמנע מלהרשיע את הנאשם, והטיל עליו עונש של 150 שעות של שירות לתועלת הציבור.

על יסוד ההליך הפלילי נמצא המבקש אחראי בעבירות משמעת בבית הדין המשמעתי ונגזרו עליו אמצע משמעת כאמור לעיל. עתה, מבקש המערער לעכב את ביצועם של אמצעי המשמעת עד להחלטה בערעור.

3.כעולה מתוכן גזר דינו של בית הדין, העונש שנגזר מעוכב ממילא, ולפיכך אין צורך בהחלטה לעכבו, וזאת מן הטעם הבא: בהתייחס למרבית אמצעי המשמעת , קובע חוק שירות המדינה ( משמעת) , התשכ"ג – 1963 (להלן: " חוק המשמעת ") עיקרון לפיו ביצועם יעוכב אם הוגש ערעור על פסק הדין וזאת עד להכרעה בערעור. לעיקרון זה חריגים המתייחסים לאמצעי פיטורין או העברה למשרה אחרת או למקום עבודה אחר. (סעיפים 40(א), 40(ב) ו-43(ב) לחוק המשמעת; עש"מ 8273/05 בנימין שרעבי נ' מדינת ישראל , (טרם פורסם)). בענייננו, בהחלטת בית הדין למשמעת לא נכללו אמצעי משמעת מן הסוג החריג, וממילא לא ניתנה הוראה לבצעם לאלתר. אשר על כן, נובע מכך כי ביצועם של אמצעי המשמעת בעניינו של המבקש מותלה ממילא עד להכרעה בערעורו. לאור כל אלה, אין מקום לבקשה שבפנינו, ודינה להימחק.

4.המבקש עותר למינוי סניגור לערעור. אבקש את תגובת ב"כ המדינה לבקשה זו, המוגשת במסגרת סעיף 43(ז) לחוק המשמעת, וזאת בתוך 5 ימים.