עש"ם 4193/06 משה חי כהן נ. נציבות שירות המדינה

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה, במסגרתו הורשע המערער על פי הודאתו בביצוע עבירות משמעת לפי סעיפים 17(1), 17(2), 17(3) ו-17(6) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג – 1963 (להלן: " חוק המשמעת ").

1.הרשעתו של המערער בדין המשמעתי באה בעקבות הליכים פליליים שננקטו נגדו בבית משפט השלום בת"א – יפו (ת.פ. 1667/04). במסגרת ההליך הפלילי הורשע המערער, על פי הודאתו, בעבירה של ביצוע מעשה מגונה, לפי ס' 348 (ג) ל חוק העונשין , תשל"ז - 1977, ועונשו נגזר ל-12 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים ופיצוי למתלוננת בסך 5,000 ₪.

בעת ארוע המקרה נשוא ההליך הפלילי, היה המערער נהגה של המנהלת הכללית של המשרד לאיכות הסביבה. במהלך סיור שערכה מנכ"ל המשרד באתר הגנים הלאומיים באחד המקומות בארץ, ניגש המערער אל המתלוננת אשר עבדה במקום, עיסה בידיו את גבה ואת כתפה לכיוון חזה, וכן עיסה את חלק גבה התחתון. בהמשך, הכניס את ידו מתחת לחולצתה, ואמר לה דברים מחמיאים על פניה וגופה. לאחר מכן, נשק המערער למתלוננת בלחייה וניסה אף לנשקה בשפתיה, ואולם היא מנעה זאת ממנו.

2.על בסיס הרשעתו בפלילים, ובהתאם לסעיף 61ג לחוק המשמעת, הרשיע בית הדין למשמעת את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב התובענה. הוא גזר את דינו לפיטורים לאלתר, אגב תשלום פיצויי פיטורים מלאים, וכן הטיל עליו נזיפה חמורה ופסילה משירות המדינה לפרק זמן של שנתיים. בגוזרו את הדין, ציין בית הדין כי אמנם עברו של המערער הינו ללא רבב, ויש להניח כי המעשים שביצע מהווים מעידה חד פעמית, אולם חרף זאת, התכלית העיקרית של דין המשמעת תושג על ידי הוצאתו של הנאשם מהשירות הציבורי באמצעות פיטוריו, וזאת בלא פגיעה בזכותו לפיצויי פיטורים להם הוא זכאי בגין שנות עבודתו. על פי החלטתו בבקשת ביניים, עוכבו פיטוריו של המערער והוא הושעה מתפקידו עד למתן הכרעה בערעורו.

3.בערעור, טען ב"כ המערער כי בית הדין החמיר עמו באורח קיצוני ולא איזן כראוי בין השיקולים לחומרה לבין השיקולים לקולא הפועלים בעניינו. לטענתו, עונש הפיטורין משירות המדינה חמור מדי בנסיבות הענין לאור עברו הנקי ולאור תרומתו לשירות המדינה, ויש להקל עימו.

עמדת ב"כ המשיב היתה כי אף שלמערער עבר נקי, האירוע בו הורשע הינו חמור, והוא מצריך יישום נורמות התנהגות ברורות שהפרתן אמורה לגרור עונש ראוי.

4.אין ספק, כי העבירה בה הורשע המערער היא חמורה מבחינת השפעתה על דמותו של השירות הציבורי, ועל רמת המוסר המצופה מעובד מדינה המועסק במסגרת שירות ציבורי. חובת השמירה על טוהר המידות בשירות הציבורי כוללת בתוכה גם חובה לנהוג בטוהר מוסרי כלפי הזולת, וגילויי חריגות בהתנהגות, ובהם הטרדה מינית ומעשים מגונים, חייבים במסר עונשי ראוי לא רק בתחום הפלילי אלא גם בתחום המשמעתי, האמור להגן על דמותו הערכית של השירות הציבורי בעיני כלל הציבור ובעיני עובדי השירות הציבורי עצמם.

עם זאת, כבכל הליך ענישה, פלילי או משמעתי, נדרשת מידתיות ראויה והתחשבות מאוזנת לא רק באופי העבירה שבוצעה וחומרתה, אלא גם בנסיבותיו האישיות של הנאשם ומבכלול היסודות הפועלים לקולא בעניינו. במקרה זה, מדובר באדם שהיה עובד למופת במקום עבודתו, והוא נעדר כל עבר פלילי או משמעתי קודם. במצבו המשפחתי הוא גרוש, ומשלם מזונות לארבעת ילדיו. הוא מועסק בשירות המדינה מ-1998. על רקע מכלול הנתונים שהובאו, נראה כי ארוע העבירה הוא מבחינתו ארוע חריג, יחיד מסוגו ברקעו הקודם, ואינו מאפיין את דרכו, שהיא דרך נורמטיבית.

בהינתן כל אלה, נראה כי עונש הפיטורין שנגזר על המערער מחמיר עמו, ואינו נותן משקל מספיק לנתוניו החיוביים כפי שעולים בעניינו. על רקע זה, אני מחליטה, בהסכמת המשיב, להקל בעונשו של המערער באופן שבמקום העונש שנגזר עליו, יוטל עליו העונש הבא:

נזיפה חמורה;

הפקעת החלק השישי ממשכורתו החודשית של המערער לתקופה של שישה חודשים;

הורדה בדרגה אחת למשך שנה;

העברה למשרה אחרת במשרד בלא הגבלת זמן;

כמו כן, ניתן בזה תוקף להסכמת הצדדים לפיה באם המערער יורשע בעבירת משמעת בעלת אופי דומה לזו שבגינה הורשע כאן, או יורשע בעבירת משמעת חמורה אחרת במהלך שלוש השנים הבאות, הוא מתחייב שלא לעורר טענה כלשהי כנגד בקשת המדינה לפטרו משירות המדינה, באם תוגש בקשה כזו.

הערעור מתקבל, אפוא, כאמור לעיל.