עש"ם 8273/05 בנימין שרעבי נ. מדינת ישראל

1.לפנינו בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה אשר ביום ה-25.7.05 קבע את פיטוריו של המבקש החל מיום 1.8.05, פסלו מלשמש בתפקיד נהג בשירות הציבורי לפרק זמן של 5 שנים והוסיף נזיפה חמורה לתיקו. במקביל לבקשה זו, הגיש המבקש ערעור ביחס למידת העונש שנגזר עליו.

2.המבקש הועסק מאז 1982 במשרד התמ"ת בתפקיד נהג. הוגש נגדו כתב תובענה בדין משמעתי בתאריך 13.2.05, באישומים על פי סעיפים 17(2) ו-(3) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג – 1963. כתב התובענה הוגש בעקבות הליך פלילי שהתקיים בעניינו של המבקש בפני בית משפט השלום בקרית גת (ת.פ 8800/04) שבו הואשם והורשע בעבירה בניגוד לסעיף 12(א)(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952. הרקע להרשעה נסב על כך כי בתאריך 11.7.04 הסיע המבקש בתוך ישראל, באמצעות רכב ממשלתי שהיה בחזקתו, ארבעה תושבי הרשות הפלשתינאית שלא היה בידיהם אישור שהייה כדין. המבקש הורשע בעבירה האמורה על פי הודאתו, ובתאריך 28.12.04 נגזר דינו למאסר בפועל של 3 חודשים, שבוצעו על דרך של עבודות שירות, וכן למאסר על תנאי של 5 חודשים לפרק זמן של 3 שנים. כן הוטלה עליו התחייבות כספית בסך של 1500 ₪ לכך שלא יעבור עבירה דומה. הוא הורשע בדין משמעתי בעבירות שיוחסו לו, אשר התבססו על הכרעת הדין בפלילים שניתנה כנגדו.

בגוזרו את הדין, עמד בית הדין המשמעתי על חומרת העבירה אותה ביצע המבקש, עבירה עליה נוטים בתי המשפט בימינו לגזור עונשי מאסר בפועל. מעשיו של המבקש, כך נקבע, גילמו סיכון ממשי לביטחון המדינה, בין היתר בשל העובדה כי בעבירות היה מעורב רכב ממשלתי, אשר בשימוש בו קיים פוטנציאל סיכון מיוחד ביחס לגורמי טרור. בית הדין קבע, בין היתר, כי "מידה מכבידה של פסול בולטת על פני מעשיו של הנאשם" וכי אין מנוס אלא להרחיקו מן השירות הציבורי, זאת בין השאר, גם נוכח עברו הבעייתי שכלל עבירות על הדין הפלילי והמשמעתי, וגזר את דינו לפיטורין בהתבסס על שיקולים אלה.

בפנינו בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין עד להכרעה בערעור, ככל שהוא נוגע לעונש הפיטורין והפסילה מתפקיד, ואם יפוטר עד מתן החלטה בבקשת העיכוב, מבוקש להורות על החזרתו למשרתו עד להכרעה בערעור.

3.בבקשתו, מציין המבקש כי סיכויי ערעורו ביחס למידת העונש טובים, שכן, לדעתו, שגה בית הדין באיזון שערך בין השיקולים לחומרה ולקולא אותם שקל.

4.בתגובתה לבקשה, מאמצת המדינה את גישתו המחמירה של בית הדין למשמעת ביחס לעבירות שבוצעו על ידי המבקש. לגישתה, צדק בית הדין כאשר קבע כי הדבר מחייב את הרחקתו המיידית מן השירות הציבורי. יתר על כן, מאחר שהערעור מכוון כנגד חומרת העונש בלבד, אין זה ראוי לעכב את ביצועו, שכן בית משפט זה הדן בערעור אינו נוטה להתערב באמצעי המשמעת המוטלים על ידי בית הדין, אלא אם נפל בהם פגם משפטי, או אם אמצעי המשמעת שהוטלו על העובד חורגים באופן בולט מן המידתיות הנדרשת ביחס לחומרת העבירות הנדונות ואין זה המקרה כאן. מעבר לכך נטען, כי גם אם פיטורי המבקש יבוטלו בערעור, כי אז ביטולם חל למפרע על פי החוק, ומשכך אין מדובר בפגיעה בלתי הפיכה המצדיקה עיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור.

5.סוגיית עיכוב ביצוע גזר דין משמעתי עד להכרעה בערעור מוסדרת במסגרתו של חוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג – 1963 (להלן: " החוק ").

סעיף 40(א) לחוק קובע כדלקמן:

"אמצעי המשמעת שהחליט עליהם בית הדין לא יבוצעו אלא לאחר שנמסר לידי העובד העתק מאושר של ההחלטה, ואם היתה זכות ערעור על ההחלטה - לאחר שעברה תקופת הערעור; הוגש ערעור, לא תבוצע החלטה אלא לאחר שנמסר לעובד העתק מאושר של פסק הדין בערעור."

סעיף 40(ב) לחוק קובע:

"החליט בית הדין לפטר עובד מהשירות או להעבירו למשרה אחרת או למקום עבודה אחר, רשאי הוא להורות בהחלטתו על ביצוע מיידי אם ראה שחומרת העבירה מצדיקה זאת."

סעיף 43 לחוק מסדיר את זכות הערעור על החלטות בית הדין. לענייננו, מקום בו החליט בית הדין על ביצוע לאלתר של גזר דין הפיטורים, על פי הסמכות המוקנית לו לפי סעיף 40(ב) לחוק, "רשאי שופט בית המשפט העליון, על פי בקשת העובד, לעכב את הביצוע עד להחלטה בערעור, ואם כבר פוטר העובד או הועבר כאמור לפי ההחלטה - להורות על החזרה למשרתו; החליט השופט לעכב הביצוע, רשאי הוא לצוות על השעיית העובד מתפקידו (סעיף 43(ג) לחוק). אם בסופו של יום החליט שופט בית המשפט העליון לבטל את החלטת בית הדין בדבר פיטוריו של העובד, או בדבר העברתו למשרה אחרת או למקום עבודה אחר, "יהיה הביטול, לכל דבר, בר-תוקף למפרע מיום ביצוע הפיטורים או ההעברה" (סעיף 43(ג) לחוק).

6.נראה, כי החוק בחר לטפל בסוגיית עיכוב ביצוע גזר דין משמעתי עד הכרעה בערעור באמצעות שני מסלולים נפרדים, וזאת בהתחשב באופי האמצעי העונשי שננקט כלפי העובד. באשר לעיקרם של אמצעי המשמעת הננקטים כנגד עובד, ככלל, אין מבצעים את גזר דינו של בית הדין למשמעות אלא לאחר סיום הליכי הערעור בנידון. שונה הדבר באשר לאמצעי הפיטורין, לגביו חרג המחוקק מן הכלל, והתיר לבית הדין להורות על ביצועם המיידי, והוא הדין ביחס להעברה לתפקיד אחר או למקום עבודה אחר. הוראה זו כפופה לביקורת בית המשפט העליון, במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע העונש. ההתייחסות המיוחדת של מחוקק חוק המשמעת לאמצעי הפיטורין כאמצעי ענישה שעשוי לחייב ביצוע מיידי אינה מקרית. היא נגזרת מתכליתו של הדין המשמעתי, שעיקרה הגנה על תיפקודו של השירות הציבורי ושמירה על תדמיתו בעיני הציבור (עש"מ 1928/00 מדינת ישראל נ' עמוס ברוכין , פ"ד נד(3) 694 , 703 ; עש"מ 5282/98 מדינת ישראל נ' תמר כתב , פ"ד נב(3) 87, 87; עש"מ 5574/00 אורי בנית נ' מדינת ישראל (לא פורסם) ; עש"מ 7113/02, מדינת ישראל נ' שחר לוי , פד"י נז(3) 817; עש"מ 8160/04 מדינת ישראל נ' חיים בן סימון , דינים עליון, עא, 733; עש"מ 7118/04 דן בן

ישראל שילה נ' נציבות שירות המדינה , דינים עליון, סט, 954). מקום שעובד מדינה עבר עבירה חמורה שיש לה היבט משמעתי, עשוי לקום הצורך לשחררו לאלתר מתפקידו בשירות המדינה, כדי להגן בכך על הציבור הנזקק לשירותיו, וכדי להבטיח את ההגנה על תדמיתו של השירות הציבורי בעיני הציבור. מקום שעבירת משמעת שעבר עובד אינה חמורה, הרי אף שגזר הדין המשמעתי הורה על פיטוריו, לא נדרש לבצע באופן מיידי את הסנקציה האמורה, ובנסיבות כאלה אפשר וראוי להמתין בביצועה עד לאחר ההכרעה בערעור ובכפוף לתוצאותיה. בדרך זו נוצר איזון ראוי בין ההגנה על זכויות העובד שנתונה לו זכות ההשגה על פסק דין המשמעת שניתן בעניינו בלא שיפוטר קודם להכרעה, לבין ההגנה על אינטרס הציבור בשמירה על אימון הכלל בשירות הציבורי, מקום שהדבר עשוי להצדיק פיטורין מיידיים בלא השהייה.

7.בית הדין למשמעת הינו בעל סמכות שיקול הדעת להחליט אימתי מדובר בעבירה חמורה המצדיקה ביצוע מיידי של הפיטורין. לבית משפט זה אליו הוגש ערעור נתון שיקול דעת אימתי יש הצדקה לעכב ביצוע פיטורין עד להכרעה בערעור; אולם, כדרכה של ערכאת ערעור, לא בנקל תתערב זו בשיקוליה של הערכאה הדיונית, במיוחד כאשר מדובר בערכאת משמעת אשר שיקוליה מונחים מהתכליות והצרכים המיוחדים של המערכת המקצועית אותה היא משרתת.

8.שיקוליו של בית משפט זה בענין עיכוב ביצוע פיטורין ופסילה מתפקיד עד להכרעה בערעור מונחים על פי מכלול שיקולים. בראש וראשונה, ישקול בית המשפט את אופי עבירות המשמעת בהן הורשע המבקש והיחס בין חומרתן לבין הנזק העלול להיגרם לשירות הציבורי ולאינטרס הציבורי הכללי באם ימשיך למלא את תפקידו בשירות המדינה עד להכרעה בערעור (השווה מתחום דין המשמעת של עורכי הדין על"ע 3467/00 ועד מחוזי של לשכת עורכי הדין במחוז ת"א-יפו נ' מיכאל צלטנר, פד"י נו(2) 895, 900). כנגד זה, יתן בית המשפט את דעתו לסיכויי הערעור ולנזק העלול להיגרם בהקשר זה לעובד באם יפוטר לאלתר, כאשר ברקע שיקול זה יש להתחשב, בין היתר, בעובדה כי ביטול פיטורין בערעור פועל למפרע. עוד יתן בית המשפט את דעתו לעברו של הנידון, בין הפלילי ובין המשמעתי, ולנסיבותיו האישיות. כן ינתן משקל מסוים לשאלה האם מדובר בערעור לעניין חומרת העונש בלבד או בערעור המופנה כנגד פסק דין התוקף את ההרשעה עצמה. אלה הם מבין השיקולים המנחים לצורך הכרעה בבקשת עיכוב ביצוע הפיטורין, ויישומם נדון בכל מקרה לנסיבותיו.

9.במקרה שלפנינו לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית הדין למשמעת, לפיה יש לאכוף את פיטורי המבקש לאלתר, בלא להמתין להכרעה בערעורו. המדובר בהרשעה משמעתית המבוססת על הרשעה פלילית בעבירות שיש בהן היבט של חומרה. בימים של פיגועי טרור וסכנות האורבות לחיי אדם ממפגעים, הסעת תושבים פלשתינאים השוהים שלא כדין בישראל נחזית כעבירה חמורה שפוטנציאל סיכון רב בצידה. בית הדין ייחס חומרה יתירה לעובדה כי המבקש ביצע את העבירה בעודו עובד מדינה המייצג בכך את האינטרס הציבורי, ואף השתמש לביצועה ברכב ממשלתי – נתון התורם לחומרת הסיכון. לאור מדיניות הענישה המחמירה ביחס לעבירות הסעת שוהים בלתי חוקיים, וכאשר מדובר בעבירות כאלה שבוצעו בידי עובד מדינה וברכב של המדינה סבר בית הדין כי נדרשת העברתו של המבקש מתפקידו לאלתר, כדי להדגיש את המסר לפיו ביצוען של עבירות מסוג זה אינו מתיישב עם המשך עבודה בשירות המדינה, וכך הוא גם בתקופת הביניים עד להכרעה בערעור. בית הדין נתן דעתו גם לנסיבות האישיות של המבקש, שהיו בהן הן קווי זכות מבחינת תרומה ארוכת שנים לשירות הציבורי, והן מן השלילה – נוכח קיום מעורבות קודמת של המבקש בפלילים ובענייני משמעת. הוא שקל גם את מצבו המשפחתי הקשה של המבקש, ואת מצב בריאותו.

10.בשיקול כולל, לא מצאתי עילה להתערב בקביעותיו של בית הדין למשמעת בענין מועד תחילתם של הפיטורין. בהקשר זה יצויין גם כי הפיטורין נכנסו לתוקפם כבר ב-1.8.05, ולפיכך בדחיית בקשת עיכוב הביצוע שהגיש המבקש אין כדי לשנות מצב קיים שנוצר בינתיים, עוד בטרם הוגשו הערעור ובקשת עיכוב הביצוע שלפנינו.

לפיכך, דין בקשת עיכוב ביצוע גזר הדין לענין הפיטורין ופסילה מתפקיד להידחות. למותר לומר, כי אין בקביעה זו כדי להשליך על השיקולים שיישקלו בדיון בערעור גופו, שיידון בבוא העת.