רע"א 10005/08 צאלח צויר נ. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ב' בר זיו), אשר דחה בקשה לתיקון כתב תביעה שהגיש המבקש.

2.

המבקש נפגע בתאונת דרכים שהתרחשה בשנת 2001, שעה שנסע ברכב עם בני משפחתו. במועד התאונה היה המבקש כבן 15 שנים. בעקבות הנזקים שנגרמו לו הגיש המבקש תביעה נגד המשיבה 2, הפניקס הישראלי - חברה לביטוח בע"מ (להלן - הפניקס ), אשר ביטחה את השימוש ברכב. בכתב התביעה נטען כי אביו של המבקש הוא אשר נהג ברכב במועד התאונה. יוער, כי אחותו של המבקש הגישה תביעה דומה מטעמה, והטיפול בתביעות אוחד. ברכב נמצא אף בן נוסף של האב, היינו אח של שני התובעים. המבקש, אביו, אחותו והאח הנוסף שהיה ברכב הגישו תצהירי עדות ראשית במסגרתם חזרו על הטענה כי האב הוא שנהג ברכב. במקביל, הורשע האב בהליך פלילי כמי שנהג ברכב בזמן התאונה. במסגרת ההליך התברר, כי במועד התאונה רישיון הנהיגה של האב לא היה בתוקף. לפיכך, ביקש המבקש לתקן את כתב התביעה כך שהמשיבה 1, קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן - קרנית ) תצורף כנתבעת. בית המשפט התיר את תיקון כתב התביעה האמור. לאחר שצורפה כנתבעת, הגישה קרנית הודעת צד ג' נגד אביו של המבקש. במסגרת כתב ההגנה מטעמו טען האב, לראשונה, כי מי שנהג ברכב היה אחיו של המבקש, היינו הבן הנוסף שנמצא ברכב. ביום 17.11.06 הגיש המבקש בקשה לתיקון כתב התביעה, כך שאחיו של המבקש יתווסף כנתבע נוסף. יוער, כי קרנית לא התנגדה לתיקון המבוקש. בבקשה נטען כי האח הוא זה אשר נהג ברכב. יצוין, כי בעדותו בבית המשפט, לפני הגשת בקשת התיקון אמר האח כי אביהם הוא שנהג ברכב. ביום 19.12.06 נערך דיון בבקשה בו העיד המבקש כי שיקר בתצהיר שנתן בשל לחץ בני המשפחה אשר הופעל עליו כשהיה קטין. בא-כוחו של המבקש ביקש מבית המשפט כי הטיפול בבקשה יעוכב בשל ניסיונו לבטל את האישום הפלילי של האב. ניסיון זה לא צלח. ביום 12.10.08 דחה בית המשפט את הבקשה לתיקון כתב התביעה. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

3.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. הכללים לעניין תיקון כתב תביעה קבועים בתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - התקנות ). התקנה קובעת כי בית המשפט רשאי להתיר תיקון כתב תביעה ב"דרך ובתנאים הנראים צודקים" על מנת שבפניי בית המשפט יובאו "השאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין". לאור החשיבות שיש בהצגת מלוא התמונה העובדתית בפניי בתי המשפט ובבירור האמת, נוהגים בתי המשפט לאשר בקשות לתיקון כתב תביעה במקרים לא מעטים, בוודאי כאשר הבקשה מוגשת בשלב מוקדם של ההליך. עם זאת, ההגעה לאמת העובדתית אינה השיקול היחיד המנחה בעניין זה. על בית המשפט אף לבחון שיקולים אחרים דוגמת תום הלב שבבקשה והתנהלותו של המבקש וכן הנזק שעלול להיגרם לבעל הדין שכנגד (ראו, רע"א 2345/98 דנגור נ' ליבנה , פ"ד נב(3) 427 (1998)). נוסף על כך יש להתחשב באינטרס הציבור שעה שנשקלת בקשה לתיקון כתב טענות (שלמה לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית: מבוא ועקרונות יסוד 138 (מהדורה שניה, 2008)). התרה של תיקון, במיוחד בשלב מתקדם של ההליך, עלולה לפגוע באינטרס שיש לכלל המתדיינים בהתנהלות יעילה של מערכת המשפט. הקצאה של זמן שיפוטי מוגזם להליך מסוים באה, מטבע הדברים, על חשבונם של המתדיינים בתיקים אחרים.

4.

כפי שקבע בית המשפט המחוזי, התנהלותו של המבקש במקרה דנא מובילה למסקנה כי אין זה מן הראוי להתיר את תיקון כתב התביעה. לאורך ההליך כולו חזר המבקש וטען כי אביו הוא זה שנהג ברכב. אף אם הופעל עליו לחץ משפחתי לעשות כן, הרי שאין בכך כדי ליתן גושפנקה למתן הצהרות שבהמשך נטען כי היו הצהרות שווא בפני בית המשפט. זאת, בפרט בהתחשב בכך שהמבקש כבר לא היה קטין במועד בו ניתן תצהיר העדות הראשית מטעמו. כאמור, אף אחותו של המבקש ואחיו העידו שהאב נהג ברכב. בנוסף, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי אביו של המבקש הורשע בהליך בגין התאונה נשוא התובענה בשל היותו נהג הרכב. זאת ועוד, הבקשה לתיקון כתב התביעה הוגשה זמן רב לאחר שהוגשה בקשת התיקון במסגרתה צורפה קרנית כנתבעת. גם בכך יש ללמד, לטעמי, כי בקשת התיקון לא נועדה להציג לבית המשפט את המצב העובדתי לאשורו, אלא להיטיב את מצבו של המבקש ולהתחמק מגרסתו עת שנתבררה לבני המשפחה האפשרות שהאב יצטרך לשאת למעשה בתוצאות התאונה גם מן ההיבט האזרחי. במצב דברים זה, אינני סבור כי יש לאפשר למבקש לתקן את כתב התביעה שהוגש מטעמו. בכך יהיה אף משום ניצול לרעה של הליכי משפט. מעבר לכך, יש ליתן את הדעת כי הבקשה לתיקון הוגשה למעשה לאחר שנשמעו הראיות במסגרת התביעה המקורית ובשלב מתקדם של ההליכים.

5.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא. המבקש ישא בשכר טרחת עורך דין לזכותה

של המשיבה 2 בסך 20,000 ש"ח.