רע"א 2345/98 סלים דנגור נ. חנוך ליבנה

1.המבקשים הגישו ביום 27.9.95 תובענה לסעד הצהרתי נגד המשיבים על פיו המשיבים חייבים בפיצוי המבקשים בגין כל הנזקים שנגרמו להם, עקב קיום צווי מניעה זמנים, שהוצאו לבקשת המשיבים, ואשר מנעו את ניהולו של בית קפה בנכס שבבעלות המבקשים. צווים אלו בוטלו לבסוף ביום 1.8.93 עם דחיית התביעה העיקרית שהגישו המשיבים נגד המבקשים.

התובענה לסעד הצהרתי הוגשה במתכונת זו כיוון שבמועד הגשתה טרם גובש סופית נזקם של המבקשים. קיומו של הנזק ושיעורו תלויים היו בהליך משפטי אחר שנוהל בין שוכרי בית הקפה ( להלן: השוכרים ) לבין המבקשים. ביום 26.2.97 הסתיימו אף הליכים אלו בפסק דינו של בית משפט זה (ע"א 6450/93, ע"א 6766/93) אשר אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי וקבע כי המבקשים הם האחראים לנזקים שנגרמו לשוכרים עקב אי פתיחת בית הקפה.

2.מספר חודשים לאחר שניתן פסק הדין בבית משפט זה הגישו המבקשים בקשה לתיקון כתב התביעה (בקשה קודמת שהוגשה ימים ספורים לאחר מתן פסק הדין נמחקה בהסכמת הצדדים), אשר נסובה בעיקרה סביב רצונם של המבקשים להמיר את הסעד ההצהרתי בסעד כספי. בנוסף נתבקשה הוספת טענות כי המשיבים אחראים לנזקם של המבקשים לא רק בשל כתבי הערבות שהופקדו על ידי המשיבים עם מתן צו המניעה הזמני, אלא אף בשל רשלנות, חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט. המשיבים התנגדו לבקשה לתיקון בטענה כי בדרך זו תתווספנה עילות חדשות לכתב התביעה אשר תישלולנה מהם את האפשרות להתגונן כלפי עילות אלו בטענה של התיישנות.

בית המשפט קמא (השופטת גרסטל) דחה את הבקשה ( להלן: הבקשה הראשונה ), מבלי שדן בטענת ההתישנות לגופה, מהטעמים של איחור בהגשת הבקשה, תיקון יסודי מדי של כתב התביעה ופגמים בתצהיר שצורף לבקשה.

3.משנדחתה בקשתם, הגישו המבקשים בקשה נוספת לתיקון כתב התביעה בה נתבקש תיקון מצומצם יותר של כתב התביעה ואליה צורף תצהיר מתוקן ( להלן: הבקשה השניה ). כעתירה חלופית בלבד עתרו המבקשים לפיצול סעדיהם. במקביל קיבלו המבקשים הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטתה הראשונה של השופטת קמא.

השופטת קמא לא מצאה טעם לסטות מהחלטתה הראשונה ודחתה אף את הבקשה השניה לתיקון כתב התביעה תוך שהיא נמנעת בשנית לדון בטענת ההתישנות. עם זאת, קיבלה השופטת קמא את עתירת המבקשים לפיצול סעדים.

על שתי החלטות אלו מוגשת בקשה לרשות ערעור זו.

4.בפתח הדברים טוענים המשיבים שאין מקום לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- ( להלן: התקנות ) ולראות את הבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. המשיבים מבססים את התנגדותם זו על כך שדיון על יסוד התקנה האמורה ישלול מהם את האפשרות להגיש ערעור שכנגד על החלטת בית המשפט קמא להתיר למבקשים פיצול סעדים.

דינה של טענה זו להידחות. על פי הוראת תקנה 410 לתקנות רשאי בית המשפט לדון בבקשת רשות לערער כבערעור אף ללא הסכמת בעל דין, לאחר שניתנה לו הזדמנות להביע התנגדותו, אם נראה לבית המשפט שלא תיפגע זכותו כבעל דין. במקרה דנן, לא זו בלבד שהמשיבים רשאים היו להגיש בעצמם בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט קמא לתת היתר לפיצול סעדים, אלא שאף בהיות הערעור שכנגד, כפי שציינו המשיבים, מתייחס לעתירתם החלופית בלבד של המבקשים - הרי שאין חשש כי זכותם של המשיבים תיפגע. שכן, גם אם תוצאת הערעור תהיה הפחות נוחה למשיבים, דהיינו - הערעור יתקבל ויותר למבקשים לתקן את תביעתם, ממילא תסור מן העולם עתירתם החלופית לפיצול סעדים.

מטעמים אלה, על אף התנגדותם של המשיבים, רואה אני בקשה זו כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

5.מלשון תקנה 92 לתקנות ומהפרשנות לה, כפי שעוגנה בפסיקה, עולה כי כאשר בעל דין מבקש לתקן את כתב תביעתו, כך שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין - נעתרים לו ברוחב לב (ע"א 3092/90 צבי אגמון נ' זוהר פלדבוי ,

פ"ד מו(3) 214, רע"א 330/85 אלבו נ' רבינטקס תעשיות בע"מ ,

פ"דלט (2) 556). ברם, זיקתו האמיצה של התיקון המבוקש לפלוגתא האמיתית בין הצדדים אינה חזות הכל. חריגים לכלל זה הינם מקרים בהם נהג המבקש בשיהוי רב או בחוסר תום לב או מקרים בהם התיקון ישלול מהצד שכנגד הגנה שהיתה קמה לו אם היתה מוגשת הבקשה מחדש. דוגמא לכך היא טענת התישנות:

"לפיכך אם מבקש בעל הדין להעלות, על דרך של תיקון כתב תביעה, עילה שהתיישנה, תידחה הבקשה, שהרי לו הגיש תובענה אחרת, היא היתה נדחית מטעם זה, ולא מן המידה היא להרשות לתובע קבלת יתרון בלתי נאות על ידי הוספת עילה שהתיישנה, אשר מועד הגשתה ייוחס אחורנית למועד הגשת כתב התביעה המקורי" (ע"א 728/79 קירור אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' זייד ,

פ"ד לד(4) 126, 131).

6.מן הכלל אל הפרט. במקרה שלפנינו, מדובר בבקשה הראשונה בבקשה לתיקון כתב תביעה שעניינה הוספתם של סעד כספי וטענות המתיחסות לאחריותם של המשיבים לנזקי המבקשים בגין הוצאת צווי המניעה הזמניים. תיקונים אלו נוגעים ללב ליבה של הפלוגתא הנטושה בין הצדדים, ויש בהם לסייע לבית המשפט להכריע בה.

סבורני אף שלא ניתן להצביע בנסיבות המקרה על נימוק כלשהו אשר יצדיק הימנעות ממתן ההיתר. לא מצאתי כל ממש בטענה כי התיקון המבוקש הינו הוספת עילה חדשה שהתיישנה. עילת התביעה בתובענה המקורית הינה נזקים שנגרמו עקב מתן צו מניעה זמני. כל עוד עמד בתוקפו צו המניעה הזמני, מכח החלטת בית המשפט, לא קמה למבקשים עילת תביעה. עילה זו נולדה רק במועד בו בוטל צו המניעה הזמני, דהיינו ביום 1.8.93. נמצא כי התובענה המקורית טרם התיישנה, ומשכך - טרם התיישנה התובענה המתוקנת, תהא עילתה אשר תהא. משהגעתי למסקנה כי עילת התביעה טרם התיישנה, מתייתר הצורך לדון בשאלה האם אכן, כטענת המשיבים, מדובר בהוספת עילה חדשה, אשר זכרה לא בא בכתב התביעה המקורי, או שמא התיקון המבוקש מתייחס לעילת התובענה המקורית, שאז אין מניעה להוסיפו (ע"א 498/83 אמישרגז החברה האמריקאית ישראלית לגז בע"מ נ' אלימלך מלבין ,

פ"ד

מב(4) 264, 274; בר"ע 282/80 המגדר ברזלית חוטי ברזל ורשתות בע"מ נ' מדינת ישראל ,

פ"ד לו (4) 130).

אין אף לזקוף לחובתם של המבקשים את הזמן הרב שחלף בין מועד הגשת התובענה לבין מועד הגשת הבקשה לתיקון, שכן זו הוגשה מיד לאחר שנתגבש באופן סופי נזקם של המבקשים. יתר על כן, הבקשה הראשונה לתיקון הוגשה בטרם החל קדם המשפט וכידוע "עבירת הזמן, כשהיא לעצמה, אין לה השפעה מכרעת, אם לא התחיל בינתיים הבירור והמשפט התקדם" (ד"ר י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, בעמודים 353-354).

7.זאת ועוד, תיקון כתב התביעה כמבוקש בבקשה הראשונה נחוץ לא רק על מנת לסייע לבית המשפט להכריע בשאלות שבמחלוקת בין הצדדים, אלא אף יש בו כדי להביא את המחלוקת כולה אל קיצה. על ידי הוספת העתירה לסעד כספי, עם תום הדיון תבוא ההתדיינות בין הצדדים לסופה, ולא יהיה צורך לנקוט בהליכים נוספים, כפי שהיה נדרש לו הסעד היה הצהרתי בלבד. מטעם זה התוצאה המתקבלת מצירוף שתי ההחלטות של בית המשפט קמא הינה, על פניה, בלתי רצויה. אם תעמודנה שתי ההחלטות על כנן, הרי שבמקום לרכז את הדיון בסעד ההצהרתי והאופרטיבי תחת מטריה דיונית אחת, יצטרכו המבקשים, בעל כורחם, לתבוע את הסעד ההצהרתי, ורק לאחר מכן, בהתבסס על ההיתר לפיצול סעדים, יוכלו לתבוע את הסעד האופרטיבי. נמצא כי החלטה הכופה על המבקשים להסתפק בתביעת הסעד ההצהרתי גרידא, אינה עולה בקנה אחד עם הרציונל של מניעת התדיינות כפולה.

9.על סמך כל האמור לעיל, מתקבל הערעור. ההחלטה בבקשה הראשונה מבוטלת בזה, וניתנת למבקשים רשות לתקן את תביעתם כמבוקש על ידם בבקשה הראשונה. כתב תביעה מתוקן יוגש בתוך 15 ימים. משכך, מתבטלת אף החלטתו השניה של בית המשפט קמא, לרבות ההחלטה בדבר מתן היתר לפיצול סעדים.

המשיבים יישאו בהוצאות המבקשים בסכום של 10,000 ש"ח.