רע"א 6760/12 אריה לייזרוביץ נ. בנק דיסקונט לישראל בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט י' אטדגי) בת"א 48731-10-10 מיום 27.6.2012, במסגרתה דחה בית המשפט את בקשת המבקש לתקן את כתב ההגנה שהוגש מטעמו.

עיקרי העובדות

2.

המשיב 1 (להלן: הבנק ) הגיש לבית המשפט המחוזי תביעה כספית בסדר דין מקוצר נגד המשיבים 2-4 והמבקש. כל הנתבעים הגישו בקשות רשות להתגונן. לאחר דיון והמלצת בית המשפט, הודיע הבנק כי הוא מסכים למתן רשות להתגונן, וביום 26.5.2011 ניתנה לכל הנתבעים רשות להתגונן. נגד המשיב 4 ניתן פסק דין.

3.

בתיק התקיימו ארבעה דיוני קדם-משפט. ביום 27.6.2012 התקיים דיון קדם המשפט האחרון אשר במסגרתו נתן בית המשפט פסק דין נגד המשיבה 3, ונמחקה בהסכמת הצדדים התביעה נגד המשיבה 2. לאור פסק דינו החלקי של בית המשפט המחוזי, נותר המבקש נתבע יחיד בתביעה.

4.

במהלך דיון קדם-המשפט הרביעי טען ב"כ המבקש כי התצהיר שניתן לתמיכה בבקשת הרשות להתגונן לא כולל בתוכו את כלל טענות ההגנה, שכן במסגרת הליך גילוי המסמכים הועברו לרשותו של המבקש מסמכים המלמדים על טענות הגנה חדשות. כיוון שכך, ביקש ב"כ המבקש לתקן את כתב ההגנה.

החלטת בית המשפט המחוזי

5.

בית המשפט דחה את בקשת המבקש לתיקון כתב ההגנה. בית המשפט ציין כי בהליך זה התקיימו מספר קדמי-משפט, נעשו חילופים בייצוג, ואילו חפץ המבקש להגיש בקשות הקשורות להליכים מקדמיים היה עליו להגישן במועדים הקבועים בתקנות עובר לקדמי-המשפט שכבר התקיימו, ובוודאי לפני דיון קדם-המשפט האחרון. העובדה כי ב"כ המבקש החל לייצגו רק לפני זמן קצר אין בה כדי להצדיק את פתיחת ההליכים המקדמיים מחדש. לאור האמור, דחה בית המשפט את בקשת המבקש, הורה על סיום שלב קדם-המשפט וקבע מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית.

עיקרי טענות הצדדים

6.

המבקש הגיש ביום 12.9.2012 בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי שגה בית המשפט המחוזי כשדחה את בקשתו, שכן בקשתו לתיקון כתב ההגנה נעוצה הן בקבלת החומר מידי הבנק במסגרת ההליכים המקדמיים, והן ובמיוחד בשל מחיקת התביעה נגד המשיבה 2. לטענת המבקש, מחיקת התביעה נגד המשיבה 2 פוגעת בזכויותיו, שכן היא מובילה למחיקת כתבי טענותיה של המשיבה 2, ומשכך לא יוכל המבקש להישמע בטענות שנטענו בבקשת הרשות להתגונן מטעמה. עוד טוען המבקש כי רק לאחר המצאת המסמכים מצד הבנק בחודש פברואר 2012 הובהרה התמונה העובדתית והתגלו טענות הגנה נוספות. עוד זאת טוען המבקש, כי תיקון כתב ההגנה יסייע בידי בית המשפט להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים, וכי לא יגרם מן התיקון כל עוול לבנק.

7.

מנגד, לטענת הבנק, הנימוק שעומד בבסיס בקשת רשות הערעור איננו הנימוק שנטען לפני בית המשפט המחוזי, שכן המבקש לא העלה כל טענה לפיה מחיקת התביעה נגד המשיבה 2 פוגעת בזכויותיו. הבנק מוסיף ומציין כי מחיקת המשיבה 2 נעשתה בהסכמת הצדדים. המבקש כלל לא יכול היה "להסתמך" על טענות ההגנה של המשיבה 2, משום שקיבל רשות להתגונן בטענות שהוא העלה בתצהירו. עוד טוען הבנק כי המבקש נהג בחוסר תום לב ובניגוד להלכה הפסוקה כאשר המתין עם הגשת בקשת רשות הערעור עד לאחר שהבנק הגיש את תצהירי העדות הראשית מטעמו. הבנק מוסיף וטוען כי המבקש קיבל רשות להתגונן בסדר דין מקוצר, ובמצב דברים זה חלים על בקשות לתיקון כתב ההגנה כללים מחמירים. המבקש לא הגיש בקשה לתיקון כתב ההגנה עובר לקדם המשפט, על אף שבא-כוחו הודה שקיבל את המסמכים מן הבנק עוד בחודש פברואר 2012, ארבעה חודשים לפני מועד קדם המשפט, ואין כל הסבר לשיהוי מלבד החלפת הייצוג בתיק.

דיון והכרעה

8.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע ה" כלל הוא, כי תחום סדר הדין, ובכלל זה סוגיית תיקון כתב טענות, נתון לשיקול דעת רחב של הערכאה הדיונית שבפניה מתנהל המשפט. בית המשפט לערעורים יתערב בשיקול דעת זה רק לעתים נדירות, מקום שנמצאה חריגה קיצונית מתחום שיקול הדעת הסביר " (רע"א 5996/06 טרכטנברג נ' סיל מזון בע"מ , פסקה 5 (לא פורסמה, 10.8.2006)). מצב הדברים שלפנינו אינו מצדיק חריגה מכלל זה.

9.

סמכותו של בית המשפט להתיר תיקון של כתבי טענות מעוגנת בתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ). בסוגיית תיקונם של כתבי טענות נקטה הפסיקה בגישה ליברלית. אולם, לא תמיד יאפשר בית המשפט את התיקון, שכן עליו להביא בחשבון גורמים נוספים על זיקתו של התיקון המבוקש למחלוקת שבין הצדדים (רע"א 2345/98 דנגור נ' ליבנה , פ"ד נב(3) 427, 431 (1998)). בענייננו, בקשת המבקש לתיקון כתב ההגנה לוקה בשיהוי רב. על פי תקנה 149(ב) לתקנות לא ידון בית המשפט בבקשה שבעל דין יכול היה להביאה בקדם-המשפט, זולת אם ראה לעשות כן מטעמים מיוחדים. המבקש ביקש את תיקון כתב ההגנה בסופו של קדם- המשפט, ולא הצביע על טעמים מיוחדים המצדיקים את קבלת בקשתו. המבקש טען לפני בית משפט קמא כי התגלו טענות הגנה חדשות בעקבות גילוי המסמכים מטעם הבנק. אולם, המבקש מודה כי מסמכים אלו הגיעו לידיו עוד בפברואר 2012, והבקשה לתיקון כתב ההגנה הובאה לבית המשפט המחוזי רק בעת מועד הדיון ב-27.6.2012. המבקש לא נתן הסבר להניח את הדעת בקשר לשיהוי זה בבקשתו. כמו כן, טענות המבקש לפיהן נגרם לו עוול עקב מחיקת התביעה נגד המשיבה 2 לא יכולות להתקבל. המבקש לא העלה טענות אלו לפני בית המשפט המחוזי, והלכה היא כי לא תינתן רשות ערעור על סמך נימוק שלא עמד כלל לפני הערכאה הדיונית (ראו: המ' 269/54 ליבוביץ נ' מדינסקה , פ"ד ט 46 (1955)). ב" בקשה להגשת תשובה לתשובה לבקשת רשות ערעור " שהוגשה תוך כדי הקלדת ההחלטה (בקשה שהמשיב התנגד לה, ודומני כי צדק בהתנגדותו) ציין המבקש כי " לא התנגד " בבית משפט קמא למחיקת התביעה נגד המשיבה 2, להבדיל ממתן " הסכמה " לכך. אין רבותא בדבר הזה. עובדה היא, למקרא פרוטוקול הדיון בבית משפט קמא, שלא נשמעה הסתייגות כלשהי מאת המבקש למחיקת המשיבה 2. עניין זה לא קיבל ביטוי בבקשת רשות הערעור. מן הראוי היה לציין מלכתחילה כי לא התנגד למחיקת התביעה נגד המשיבה 2. מכל מקום, השיהוי הרב, קדמי-המשפט שחלפו-עברו, והגשת תצהירי העדות הראשית, אכן מצדיקים שלא להסיג את המשפט לאחור על דרך של תיקון כתב ההגנה. החלטת בית משפט קמא נכונה.

10.

זאת ועוד: כאמור, המבקש קיבל רשות להתגונן על סמך הטענות שפורטו בתצהיר שצורף לבקשת הרשות להתגונן. עובדה זו, כעקרון, מציבה קושי ממשי במתן רשות לתיקון כתב ההגנה. ראשית, הרשות להתגונן ניתנה למבקש בהסכמת הבנק אך ורק ביחס לטענות ההגנה שהועלו בבקשת הרשות להתגונן. יש להניח כי הבנק הסכים למתן הרשות להתגונן מתוך ציפייה שהדיון יתנהל סביב טענות ההגנה שפורטו בתצהיר המבקש, ולא סביב טענות נוספות אשר אותן מבקש המבקש בדיעבד להוסיף לכתב הגנתו. שנית, על-פי תקנה 211 לתקנות, משמש התצהיר המצורף לבקשת הרשות להתגונן ככתב הגנה, וכתב הגנה נוסף אינו דרוש. בקשת המבקש לתיקון כתב ההגנה מהווה למעשה בקשה נוספת למתן רשות להתגונן, וזאת על סמך נימוקים חדשים. היענות לבקשת המבקש עשויה לסכל את מטרת בקשת הרשות להתגונן, אשר נועדה לתחוֹם את הדיון ולאפשר את הגנת הנתבע רק ביחס לטענות שעליהן ניתנה הרשות להתגונן. גם לא דומה מה שנטען בתצהיר שהפך לכתב הגנה, למה שנטען ב'סתם' כתב הגנה, ואין הצדקה לשמוט מן הבנק יתרון דיוני שזכה בו בדין.

11.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המבקש ישלם לבנק שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪.