רע"א 1808/16 אהרון אמסלם נ. לאה אלון

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ע' עיילבוני ) מיום 8.2.2016 בת"א 43480-11-13 , בגדרה התקבלה בקשת המשיבים לתיקון כתב התביעה, באופן שהמשיבים 2-4 יצורפו כתובעים, ויוגדרו מחדש המקרקעין מושא התובענה.

רקע

2.ענייננו בסכסוך משפחתי הנוגע לזכויות הקנייניות והניהוליות במקרקעין שעליהן בנוי מלון חוף רון בטבריה (להלן, בהתאמה: "המקרקעין" ו- "המלון" ), על כל הפעילות התיירותית הענפה המתקיימת בו. למרבה הצער, וכפי שקורה לפרקים, דומה כי ההצלחה הכלכלית הביאה לפרימת הקשר המשפחתי וערעור שלום הבית, בחינת "עושר השמור לבעליו לרעתו" ( קהלת ה, יב).

3.המשיבה 1 (להלן: "לאה" ) היא אלמנתו של מר משה אמסלם ז"ל (להלן: "משה" או "המנוח" ), אחיהם המנוח של המבקש 1 (להלן: "אהרון" ) והמבקשים 3-4. המשיבים 2-4 הם ילדיה של לאה. המבקשת 2 היא רעייתו של אהרון. המבקשות 5-6 הן חברות המחזיקות בזכויות ההון והניהול בקשר עם המקרקעין והמלון (להלן, במאוחד: "החברות" ).

4.ביום 24.11.2013 הגישה לאה כתב תביעה נגד המבקשים להסרת קיפוח, למינוי רואה חשבון מבקר ולקבלת סעד הצהרתי וכספי. בכתב התביעה נטען, בתמצית, כי משה המנוח ואחיו אהרן היו שותפים ברכישת המקרקעין על שפת ים כנרת, וזאת במטרה להקים במקום אתר נופש פעיל הכולל בית מלון ומתקנים נוספים. האחים פעלו יחדיו החל משנות ה-60 של המאה הקודמת ועד לפטירתו של משה בטרם עת, בשנת 1972. החל ממועד זה, כך נטען, השתלט אהרון על הפעילות המתבצעת במקום והדיר את לאה מהמתרחש, תוך ניצול מצבה המשפחתי והאישי. בהקשר זה נטען כי לאחר השלמת בניית המלון, הוקמו בשנת 1977 המבקשות 5-6 כשתי חברות שונות כאשר האחת מחזיקה בזכויות ההוניות והאחרת בזכויות הניהול. ואולם, לאה לא קיבלה חלק כלשהו ממניות החברות, ואלו התחלקו בין אהרון ורעייתו, המבקשת 2. עוד טענה לאה בכתב התביעה כי בשנת 1997 נערך הסכם בין הצדדים, אשר נוסח כולו על-ידי אהרון, במסגרתו קיבלה לאה 25% ממניות המבקשת 5, ומניות באותו שיעור קיבלו גם המבקשים 3-4, אחיהם הצעירים של משה ואהרון. לטענת לאה, היא לא קיבלה את החלק המגיע לה מחלוקת הדיבידנדים של המבקשת 5, וכי המבקשים 1-4 עשו יד אחת נגדה על מנת למנוע ממנה כל מידע על המתרחש בחברות, או לאפשר לה לקחת חלק בקבלת ההחלטות הנוגעת לפעילותן. עוד נטען כי המבקשים עשו בחברות כבשלהם, תוך שהם נהנים מהכנסות גבוהות, דיבידנדים, ביצוע עסקאות בעלי עניין עם החברות והעמסת הוצאות אישיות על פעילותן, באופן אשר הביא לצבירת ממון רב שלא כדין – כל זאת, לכאורה, על חשבונה של לאה.

5.המבקשים הגישו כתב הגנה מטעמם המכחיש את טענותיה של לאה, בטענה כי מדובר בתביעת סרק אשר הוגשה שלא בידיים נקיות, ומתוך מטרה להפעלת לחץ משפטי בקשר לסכסוכים אחרים שבין הצדדים. עוד טענו המבקשים כי יש לסלק את התביעה בגין התיישנות, שיהוי וחוסר תום לב. לפי הנטען, ההשתהות בהגשת התביעה פגעה קשות בזכויותיהם הדיוניות של המבקשים והסבה להם נזק ראייתי נרחב, בשל הצורך בהשגת ראיות על מה שהתרחש לפני עשרות בשנים. בנוסף לכך נטען כי הטענות לקיפוח עומדות בניגוד להסכם משנת 1997 שנערך דווקא על-ידי עו"ד אלי אלון, המשיב 2 ובנה של לאה (להלן: "אלי" ), אשר ייצג את כל הצדדים, וכי לאה חתמה על הסכם זה מרצונה. בד בבד עם הגשת כתב ההגנה הגישו המבקשים גם הודעת צד ג' נגד אלי, בגין פגמים לכאורה שנפלו בייצוגם במסגרת עריכת הסכם זה.

6.בדיון קדם משפט שנערך במעמד הצדדים ביום 10.5.2015, נתגלע חוסר בהירות בנוגע לזכויותיה של לאה, ונאמר כי עליה להציג ראיה להיותה היורשת הבלעדית של עזבונו של משה. במקביל, הופנו הצדדים להליך של גישור, אך זה לא עלה יפה. ביום 10.8.2015 הגישה לאה הודעה לבית המשפט אליה צורף העתק צו הירושה, ממנו נלמד כי למעשה לאה וילדיה, המשיבים 2-4, רשומים כיורשי המנוח בחלקים שווים. ואולם, לפי האמור בהודעה, באותה עת חתמו המשיבים 2-3 על כתבי ויתור על חלקם בעיזבון והסכמתם להעברת חלקם בו לזכותה של לאה. אשר למשיבה 4 נטען כי זו לא חתמה על כתב ויתור והמחאת זכויות כאחיה, וזאת לאור העובדה שהיתה קטינה באותו זמן. ברם, להודעה צורף תצהיר חתום מטעמה לפיו אין לה כל דרישה לזכויות במלון או במקרקעין. בדיון קדם משפט נוסף שנערך ביום 20.10.2015, ביקש בא כוח המשיבים, לאור הסוגיות העולות בעקבות צו הירושה ולאור העובדה שיתכן כי נפלה טעות במספרי הגוש והחלקות שהוזכרו בכתב התביעה, כי תינתן לו שהות לבחון את העובדות לאשורן ואת האפשרות להגשת בקשה לתיקון כתב התביעה. לאחר שהודיעו המבקשים כי יתייחסו עניינית לבקשה כזו אם תוגש, קבע בית המשפט המחוזי כי המשיבים יהיו רשאים להגיש בקשה כאמור.

7.הבקשה לתיקון כתב התביעה, שההחלטה בה היא מושא הבקשה שלפני, הוגשה ביום 11.11.2015. בבקשה זו התבקשה הוספתם של המשיבים 2-4 כתובעים נוספים לשם הזהירות בלבד, וזאת לאור כתבי הויתור והתצהיר שהוגשו לבית המשפט. עוד ביקשו המשיבים (דנא) לבצע תיקון הנוגע להגדרת המקרקעין של המלון, וכן להוסיף תיקונים מועטים נוספים, "הנובעים ממידע חדש שהתגלה לאחר הגשת כתב התביעה המקורי ביחס למקרקעין שעליהם הוקם המלון ועל האירועים שנסבו סביב הקמתו" . תיקונים אלו כוללים את נסיבות רכישת המקרקעין ומספרי החלקות ההיסטוריות. בהקשר זה הוסיפו המשיבים, כי המבקשים הם אלו אשר מחזיקים בידיהם את כל המסמכים והמידע הרלבנטיים לתביעה, לרבות התכתובות והחוזים שנערכו מול מינהל מקרקעי ישראל וכל הנתונים בקשר עם המלון. דא עקא, שהם בוחרים להסתיר את המסמכים המצויים בידיהם ומונעים מהמשיבים את העיון במסמכים אלו. כמו כן, כך נטען, קלסר של המנוח אשר בו היו מסמכים רבים נעלם באופן מפתיע בתקופה שלאחר מותו. לכתב התביעה המתוקן צירפו המשיבים גם העתק מהסכם החכירה של המלון משנת 1978, וכן הפנו להסכם משנת 1997, אשר צורף בזמנו לכתב התביעה המקורי. עוד נטען, כי כתב התביעה ממילא התייחס תמיד לכלל המקרקעין, כך שמבחינה מהותית לא השתנה דבר בכתב התביעה המתוקן, אלא שכעת מובאים כלל הנתונים שבידי המשיבים בצורה מסודרת ובהירה. לבקשה צורף העתק מסומן ונקי של כתב התביעה המתוקן, והיא נתמכה בתצהיר מטעם המשיבה 4, בשם כלל המשיבים.

8.המבקשים התנגדו לתיקון כתב התביעה המבוקש, בטענה כי זה תוקן עד לבלי הכר, כאשר לא נותר כמעט סעיף שאין בו תיקון, וכאשר נכללו בו טענות עובדתיות חדשות ומפתיעות המשתרעות על פני עשרות בשנים. עוד טענו המבקשים כי הבסיס לבקשה היה הצורך שהתגלה בצירוף תובעים נוספים מכוח צו הירושה וכן הרצון לתקן את מספרי החלקות שהופיעו בכתב התביעה המקורי. כל תיקון מעבר לכך, כך נטען, מהווה הרחבת חזית שאינה מותרת. לטענת המבקשים, אין מדובר בתיקון כתב תביעה בשלב מוקדם, אלא בניסיון להכשילם לאחר שכבר הציגו את גרסתם ולאחר שטענו זה מכבר להתיישנות התביעה. המבקשים הוסיפו וטענו כי המשיבים ניסו להסתיר את צו הירושה אשר היה ברשותם, ונאלצו לעשות זאת רק לאחר שנתפסו בקלקלתם. הבקשה להוספת התובעים הנוספים, כך נטען, איננה נצרכת ואיננה מבוססת, וכל מטרתה היא להסיט את הדיון מפשר מחדלם של המשיבים. עוד טענו המבקשים כי הבקשה לתיקון הוגשה בשיהוי ניכר, וכי לא ברור מהן העובדות החדשות שהתגלו למשיבים אשר הצדיקו את התיקון. לטענת המבקשים, שיהוי זה גם גרם להם לנזק ראייתי חמור. לבסוף הצביעו המבקשים גם על פגמים דיוניים בבקשה, לרבות העובדה כי לאה עצמה לא נכללה כמבקשת במסגרת הבקשה לתיקון, וכן העובדה כי התצהיר לתמיכה בבקשה ניתן דווקא על-ידי המשיבה 4, אשר ברור כי אין לה ידיעה אישית ואף הצהירה כי אין לה כל תביעה ביחס למושא התובענה.

9.המשיבים השיבו לתגובת המבקשים, וטענו כי טענותיהם של האחרונים אינן רלבנטיות לשיקולים שאותם יש לשקול במסגרת בקשה לתיקון כתב תביעה. בהקשר זה הפנו המשיבים לגישה הליברלית שהובעה בפסיקה ביחס לבקשות כגון דא המוגשות בשלב קדם-המשפט. אשר לעצם התיקון טענו המשיבים, כי זה איננו מוסיף עילות תביעה חדשות או גרסה עובדתית חדשה, אלא נוגע בעיקרו לשני עניינים אשר הועלו דווקא ביוזמת המבקשים, והם זהותם של יורשי המנוח, והגדרתם המדויקת של המקרקעין. בנוסף טענו המשיבים על כך שבקשת המבקשים לסילוק על הסף של התביעה מחמת התיישנות, שיהוי ונזק ראייתי, נדחתה זה מכבר בהחלטת רשם בית המשפט המחוזי מיום 9.4.2014, בה נקבע כי עילת הקיפוח היא עילה נמשכת ומתחדשת, וכי ממילא במסגרת התביעה יבחנו טענות אלו לגופן. ערעור על החלטה זו נדחה גם הוא בהחלטה מיום 26.6.2014 (כב' השופט א' אברהם ). אשר לזהות המצהירה מטעמם, השיבו המשיבים כי לאה איננה בקו הבריאות וכי לא נפל פגם בכך שהתצהיר הוגש מטעם המשיבה 4, הבקיאה בעיקרי מסכת האירועים.

10.ביום 8.2.2016 הוחלט על קבלת הבקשה לתיקון כתב התביעה. בהחלטתו הפנה בית המשפט המחוזי לתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות" ), לפיה רשאי הוא להורות על תיקון כתבי הטענות בכל עת, על מנת לאפשר לבעלי הדין להעמיד לבירור את השאלות האמיתיות הטעונות הכרעה ולייעל את ההליך המשפטי. עוד הזכיר בית המשפט גם את תקנה 24 לתקנות המאפשרת לבית המשפט להורות מיוזמתו על צירוף אדם להליך, שנוכחותו דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע בשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה. לגוף העניין קבע בית המשפט, כי התיקון המבוקש קשור בטבורו לשני הנושאים שנדונו בדיון קדם המשפט, וכי לא מצא ממש בטענות המבקשים בדבר הרחבת חזית או הוספת עובדות חדשות ומפתיעות, המשנות באופן מהותי את המסכת העובדתית שנפרשה בכתב התביעה. כמו כן נקבע, כי לא נמצא כי בתיקון המבוקש יש כדי להסב למבקשים נזק ראייתי או אחר, שכן שמורה להם זכותם להתמודד עם מלוא הטענות שיועלו בכתב התביעה. קביעה דומה נקבעה גם לגבי טענות המבקשים ביחס לסוגיית ההתיישנות, העדר היריבות, ההשתק והמניעות שהעלו, ובית המשפט ציין כי הדברים יתבררו בבוא העת. עוד קבע בית המשפט, כי על אף שכתב התביעה המקורי הוגש לפני זמן לא מבוטל, ההליך עודנו מצוי בשלב מקדמי יחסית, וטרם הסתיים שלב קדם-המשפט, ובנסיבות אלו אין מקום לחסום מן המשיבים את האפשרות להעמיד לבירור את מלוא הנושאים שלדעתם טעונים הכרעה. אשר לצירוף המשיבים 2-4 נקבע, כי על אף שיש טעם בטענה כי אין צורך מהותי בצירופם מאחר שהם אינם נמענים לכל סעד, ועל שיתכן כי היה על כתב התביעה לכלול אותם מלכתחילה, הרי שבהיות המשיבים 2-4 היורשים מכוח צו הירושה אין מנוס מהמסקנה כי צירופם נחוץ לשם הכרעה במלוא המחלוקת בין הצדדים, ביעילות ובשלמות, ולו מן הטעם שהם עלולים להיות מושפעים מן ההליך ותוצאותיו. בהקשר זה ציין בית המשפט כי הדברים אמורים במיוחד נוכח התמונה המצטיירת לפיה ספק אם המשיבים עצמם מודעים למצב העובדתי לאשורו. מכל מקום, כך נקבע, ככל שבמהלך ההליך יתפזר הערפל סביב זהות יורשי המנוח, ובהנחה שתוגשנה בקשות מתאימות בעניין זה, תינתן החלטה בהתאם. לעניין התצהיר שצורף לבקשה קבע בית המשפט המחוזי, כי משנכללה בתצהיר הצהרה לפיה העובדות המפורטות ידועות למשיבה 4 מידיעה אישית ומבדיקות שערכה, די בכך על מנת לסתום את הגולל על טענות המבקשים בנקודה זו. לאור האמור, התקבלה הבקשה. בד בבד, בנסיבות העניין הטיל בית המשפט המחוזי על המשיבים הוצאות בסך כולל של 3,000 ₪, ללא קשר עם תוצאות ההליך.

עיקרי טענות המבקשים

11.מכאן הבקשה שלפני, במסגרתה חוזרים המבקשים על עיקרי טענותיהם לפני בית המשפט המחוזי. לטענת המבקשים, טעה בית המשפט משקבע כי מדובר בתיקון מצומצם וכי אין עסקינן בהרחבת חזית, מאחר שבהתאם לדיון קדם המשפט, ההיתר להגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה צומצם לשני עניינים בלבד, והם זהות התובעים ומספרי הגוש והחלקה של המקרקעין מושא התביעה. כל הטענות העובדתיות הנוספות שנכללו בכתב התביעה, אליבא דהמבקשים, יוצרות למעשה גרסה חדשה שמטרתה לחמוק מטענות ההתיישנות והשיהוי שהעלו המבקשים, ודי בכך על מנת לדחות את התיקון המבוקש. המבקשים מלינים על כך שהמשיבים לא גילו את צו הירושה שנמצא בידיהם מבעוד מועד, וכי אולצו לעשות כן אך ורק בעקבות הדיון ותהיות בית המשפט. המבקשים עומדים על טענתם לפיה אין מקום לצירוף המשיבים 2-4 לשם הזהירות בלבד, וכי מהתצהירים שצורפו עם כתב הירושה עולה כי אין כלל יריבות בינם לבין המבקשים. עוד נטען, כי הגשת הבקשה בשלב כזה מהווה שיהוי ניכר ומסבה למבקשים נזק ראייתי חמור, שכן היכולת לאתר מסמכים מלפני שנים רבות נפגעה באופן בלתי הפיך עקב חלוף הזמן.

דיון והכרעה

12.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי אין לאל ידי להעתר לה.

13.ראשית יש להזכיר כי החלטה בנושא של תיקון כתב תביעה היא מסוג ההחלטות הדיוניות המובהקות, הנתונות לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. בית משפט זה ימנע מלהתערב בהחלטות מסוג זה, אלא במקרים חריגים בהם ההחלטה שהתקבלה עומדת בניגוד לדין, גורמת לעיוות דין לאחד הצדדים, או שנתגלתה בה חריגה קיצונית ממתחם שיקול הדעת הסביר (רע"א 3638/14 מדינת ישראל נ' שלמה , פסקה 2 (11.2.2015); רע"א 3343/15 מזרחי נ' מי חיים אחזקות בע"מ , פסקה 10 וההפניות שם (1.6.2015); רע"א 6660/15 וולפרט נ' ששון , פסקה 5 (17.11.2015)). המקרה שלפנינו איננו בא בגדר המקרים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור. יתרה מכך, דומה כי ההחלטה מוצדקת גם לגופו של עניין.

14.כידוע, לשונה של תקנה 92 לתקנות היא לשון רחבה:

"בית המשפט או הרשם רשאי בכל עת להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות את לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השנויות במחלוקת בין בעלי הדין..."

עינינו הרואות, כי מחוקק המשנה העניק שיקול דעת רחב לבית המשפט להפעיל את סמכותו בכל עת, ובלבד ששוכנע שהדבר מוצדק על מנת להכריע בשאלות שבאמת שנויות במחלוקת בין בעלי הדין הנצים. תקנה זו זכתה לפסיקה עקיבה, המלמדתנו כי אכן גישת בתי המשפט לתיקון כתבי טענות היא ליברלית ביותר, בייחוד מקום שבו מדובר בשלב מוקדם של ההליך, בטרם החל בירור התובענה לגופה (ע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבוי , פ"ד מו(3) 214, 218 (1992); רע"א 2345/98 דנגור נ' ליבנה , פ"ד נב(3) 427, 431 (1998) (להלן: "עניין

דנגור "); רע"א 7192/14 דוד צוקר ובניו חברה לבניין ולהשקעות בע"מ נ' צוקר , פסקה 13 (1.1.2015); רע"א 8203/15 עובדיה נ' ולנשטין , פסקה 7 וההפניות שם (25.1.2016) (להלן: "עניין עובדיה ")). ברוב המקרים, ניתן יהיה לרפא את הנזק שנגרם למשיב בבקשה באופן של פסיקת הוצאות. הדברים אמורים ביתר שאת נוכח המעמד העל-חוקתי לו זכתה במשפטנו זכות הגישה לערכאות, בסכסוך שבין פרטים לבין עצמם ובסכסוך בין פרט לבין רשויות השלטון (רע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ , פ"ד נא(3) 577, 590 (1997)).

15.ברם, גם זכות זו אינה נותרת ללא גבול. מולה שומה עלינו לבחון את הנזק הדיוני הנגרם לבעל הדין שכנגד כתוצאה מהתיקון המבוקש, ובהתחשב בנסיבות ההליך. כפי שנקבע בפסיקה, מקרים אשר עלולים להצדיק סירוב לבקשה לתיקון הם למשל מקרים בהם נהג המבקש בשיהוי רב או בחוסר תום-לב, או מקרים שבהם התיקון ישלול מהצד שכנגד הגנה שהיתה קמה לו אילו הוגשה הבקשה מחדש, כגון טענה להתיישנות (עניין דנגור , 431). מקרה אחר בו יקמוץ בית המשפט את ידו במתן היתר לתיקון כתב התביעה, הוא מקום בו מבקש התיקון מעונין להוסיף עילת תביעה חדשה, שהראיות לגביה שונות מאלו הדרושות להוכחת העילה שבכתב התביעה המקורי. בהקשר זה נקבע כי לצורך כך תינתן למונח "עילה" פרשנות רחבה, ככזו המתייחסת לאו דווקא לאותן העובדות המקימות את הסעד המבוקש, אלא לעסקה או לזכות הנטענת על ידי בעל הדין (עניין עובדיה , פסקה 7).

מן הכלל אל הפרט

16.בחנתי את התיקונים המבוקשים בכתב התביעה, אשר צורפו כנספח לבקשה, וסבורני כי לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי. עיון מדוקדק בתיקונים המבוקשים מלמד כי אלו אכן מצומצמים למדי, כאשר התייחסות המבקשים ל "תיקונים המעטרים כל סעיף וסעיף בכתב התביעה" הם למעשה תיקוני עריכה הנובעים מהתיקונים המרכזיים בדבר זהות התובעים. אשר לצירוף המשיבים 2-4 כתובעים נוספים, שותף אני למסקנת בית המשפט המחוזי כי נוכח האמור בצו הירושה, מתבקש צירופם לכתב התביעה, וסבורני כי ממילא היה מקום לעשות זאת, גם אלמלא הוגשה הבקשה, בהתאם לסמכות בית המשפט לפי תקנה 24 לתקנות. מכל מקום, גם בית המשפט המחוזי בהחלטתו לא נעל את הדלת בפני הגשת בקשת בקשות נוספות, ככל שיתברר באופן ודאי כי צירוף זה היה לחינם.

17.אשר להגדרת המקרקעין מושא התובענה, גם כאן לא ברור על מה ולמה יצא קצפם של המבקשים. הגדרה מדויקת של המקרקעין נדרשת על מנת להכריע באופן שלם ומדויק בתובענה, וכך גם הסבר השתלשלות העניינים ההיסטורית. יגעתי אך לא מצאתי כי מדובר בפריצת גדר המחלוקת המקורית, או בהרחבת חזית אשר יש בה משום הצבת גרסה עובדתית חדשה המחליפה את זו הקודמת. אכן, בהחלט ניתן לתמוה הכיצד לא עלו נתונים אלו עוד קודם לכן, הן ביחס לצו הירושה, הן ביחס להגדרת המקרקעין. ואולם, מנגד יש לזכור כי יש גם טעם רב בטענת המשיבים לפיה מירב החומר הרלבנטי לתובענה מצוי דווקא בידי המבקשים, וכי הם אלו אשר בחרו מטעמיהם-שלהם שלא לחשפו בכתב ההגנה מטעמם. בנסיבות העניין, מוטב אפוא כי שני הצדדים יואילו לנהל את התביעה "בקלפים פתוחים", כפי הנדרש וכפי המצופה מבעלי דין, על מנת להגיע לבירור ענייני ומהיר של המחלוקת, ודי לחכימא. עוד אוסיף, כי אינני סבור כי התיקונים משנים באופן מהותי את מצבם הדיוני של המבקשים, או שהם מונעים מהם אפשרות לטעון את טענותיהם בדבר התיישנות, מניעות, השתק או נזק ראייתי. למותר לציין, כי אינני מביע עמדה לגופן של טענות אלו, ואולם בהקשר זה אעיר כי ראוי היה כי במסגרת הבקשה יזכירו המבקשים כי בקשה לסילוק על הסף שהגישו בעניין זה נדחתה.

18.עוד יש להתחשב גם בשלב הדיוני שבו מדובר, ובעובדה כי על אף שחלפו שנתיים מיום הגשת התביעה, הרי שלאור התמשכות הליך הגישור טרם הסתיים שלב קדם המשפט, ובירור התביעה לגופה טרם החל. בנסיבות אלו, ובהתחשב בגישה הליברלית לבקשות כגון דא, אני סבור כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

19.אציין עוד, כי מהצהרות הצדדים ומן המסמכים שצורפו ניתן ללמוד כי התביעה טעונה בכעס רב וברגשות חזקים מצד שני הצדדים, וכי קיימים סכסוכים אחרים ביניהם, אשר יתכן והובילו להגשת התביעה מלכתחילה. דומה כי לא בכדי הופנו הצדדים לגישור, ויש להצר על כך שהליך זה לא עלה יפה, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר ביחסים בתוך המשפחה. ככל שיש עוד מקום לכך, סבורני כי טוב יעשו הצדדים אם יבחנו שוב את האפשרות להגיע לעמק השווה בסוגיה זו, על מנת להשיב את השלום על כנו.

20.סוף דבר, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.