רע"א 3638/14מדינת ישראל נ. משה שלמה

מונחת לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ת"א 36609-02-11, כב' השופט א' בכר ), אשר הורה לתקן את כתב התביעה ולצרף את משיבים 6-2 כתובעים בהליך שלפניו. מן ההחלטה משתמע שיש לראותם כתובעים כבר מעת הגשת התביעה, ולא מעת צירופם לכתב התביעה המתוקן. כפי שיובהר, החלטה זו משליכה על טענת ההתיישנות שהמדינה רשאית להעלות נגד הצדדים שצורפו.

1.

משיב 1 ניהל, בתקופה שעליה נסובה התביעה, משק חקלאי במושב מבטחים שבחבל אשכול (להלן: המשק ). בשנת 2011 הוגשה תביעה כנגד מדינת ישראל בשמו ובשם אביו. בכתב התביעה נטען כי המדינה התחייבה להתיר את העסקתם של מספר עובדים זרים במשק. המדינה לא עמדה בהתחייבותה, ובעקבות זאת נגרם מחסור בכוח אדם, שהוביל בתורו לנזקים כספיים.

עובר להגשת חוות דעת מומחה מטעמה, גילתה המדינה שאביו של משיב 1 נפטר בשנת 2007 – מספר שנים קודם להגשת התביעה. עוד גילתה כי זו הוגשה גם בגין נזקים שנגרמו, לכאורה, לאחיו של משיב 1, שנפטר בשנת 2010 ולא צורף כלל כתובע לכתב התביעה. בעקבות גילויים אלה הגישה בקשה למתן הוראות. בתגובתו, טען משיב 1 כי בניהול המשק היו שותפים גם אביו ואחיו. לטענתו, התביעה הוגשה על ידו כשליח של השותפים כולם וכנציג השותפות, ורישום התובעים בדרך שנרשמו נעשה בשגגה. בהמשך לכך, הוגשה בקשה לצירופים של משיבים 6-2, יורשיהם של האב והאח (להלן: היורשים ). בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה, והורה על תיקון התביעה בכל הנוגע לצירופים של היורשים. מכאן הבקשה הנוכחית.

טענתה המרכזית של המדינה היא שבית המשפט הניח כי התביעה הוגשה מלכתחילה בשם היורשים או מורישיהם. היא מתנגדת להנחה זו. חשיבות שאלה זו היא שבכך תלוי מועד סיומו של מרוץ התיישנות הנזקים הנטענים. לשיטת המדינה, אם התביעה לא הוגשה מלכתחילה גם בשם היורשים, התביעה בגין חלק מן הנזקים המתוארים בכתב התביעה התיישנה. בשולי הדברים נטען כי הבקשה לתיקון כתב התביעה לא לוותה בהגשת תצהיר מתאים.

המדינה מבקשת שני סעדים חלופיים. הסעד העיקרי הוא ביטול ההחלטה, ומתן הוראות לבית המשפט המחוזי לדון מחדש בבקשה לתיקון כתב התביעה. לחלופין מבקשת המדינה לבטל את החלק בהחלטה הדוחה את טענות ההתיישנות לגופן, כך שיתאפשר לה להעלותן בהמשך ההתדיינות. המשיבים סומכים ידיהם על החלטתו של בית המשפט המחוזי.

2.

נכון להבחין בין שתי סוגיות שונות – סוגיית תיקון כתב התביעה וסוגיית המועד שבו יש לראות את הגשת התביעה מטעם היורשים. הקריטריון המרכזי לבחינת סוגיית צירוף בעלי דין על דרך של תיקון כתב התביעה הוא יכולתו של בית המשפט להכריע כראוי – בשלמות ויעילות – בכל השאלות השנויות במחלוקות (ראו סעיפים 24, 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, השתמ"ד-1984 (להלן: התקנות )). סוגיה נפרדת היא מתי יש לראות כתב תביעה ככזה שהוגש על ידי נציג או מורשה של אחרים. הקשר בין הסוגיות אינו הכרחי. יתכן מצב שבו ישנו תובע דרוש שיש להוסיפו להליך, למרות שהוא לא היה חלק מן ההליך בראשיתו. במצב כזה, "רואים, לענין התיישנות, את ההליכים לגבי בעל הדין החדש כאילו התחילו עם כתב התביעה המתוקן" (סעיף 26(ב) לתקנות). לעומת זאת, יכול להיות מצב שבו אדם מגיש כתב תביעה כנציג או מורשה של אדם אחר, אולם בית המשפט מורה בהמשך ההליך על תיקון כתב התביעה בדרך של הוספת האדם האחר באופן ישיר. בשני המקרים לא נפל פגם בהחלטה לתקן את כתב התביעה, אולם שאלת מועד הגשת התביעה תוכרע בכל מקרה לגופו, לפי נסיבות העניין (ראו רע"א 6590/10

עזבון המנוח פואד אשתייה ז"ל נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון , פסקה 11 (28.5.2012); ע"א 748/89 שלומית שפירא נ' שמחה חייט , מח (2) 365, 371 (1994)). נפנה אפוא לבחינת כל אחת מן הסוגיות בנפרד.

באשר לסוגיה הראשונה – תיקון כתב התביעה – ידוע הכלל לפיו מדובר בעניין דיוני מובהק. ככזה, שיקול דעתה של הערכאה הדיונית רחב, והגישה העקרונית היא ליברלית. התערבות ערכאת הערעור בהחלטות מעין אלה תעשה במקרים חריגים (ראו, למשל, ( רע"א 4655/14

"אפיק" חברה לתעשיה ואחסנה בע"מ נ' עיריית תל אביב-יפו , פסקה 8 (7.9.2014) והאסמכתאות שם; אורי גורן סדר הדין האזרחי 357-349 (2013)). בית המשפט הורה על תיקון כתבי הטענות בהתאם לסעיף 92 לתקנות, לפיו בית המשפט רשאי להתיר תיקון של כתב טענות "כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השנויות במחלוקת בין בעלי הדין". בפסיקה נקבעו הקריטריונים שאותם על בית המשפט לשקול לשם הכרעה בבקשת תיקון כזו, וביניהם קיומה של טענה אמיתית של המבקש, האינטרס של המשיב בשמירה על יריעת המחלוקת, אינטרס הציבור ביעילות ההליכים ובהקצאת הזמן השיפוטי באופן מיטבי, אופן התנהלותו של המבקש ועוד (ראו שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית מבוא ועקרונות יסוד 111-110 (1999 ); רע"א 3385/08

מרקט-פלייס מערכות נ' טלטל ערוצי זהב

(25.9.2008)).

בראי כל אלה, ההחלטה על תיקון כתב התביעה, בהיבט של בעלי הדין, אינה באה בקהלם של המקרים החריגים שבהם תתערב ערכאת הערעור. נדמה כי היורשים הם בעלי דין דרושים, וכי ישנן סוגיות הקשורות לאבי משיב 1 ואחיו, המצריכות בירור עובדתי ומשפטי. יש לדחות גם את הטענה בדבר בתצהיר. בתגובת המשיבים לבקשה למתן הוראות פורטו כל טענותיהם בדבר הגשת התביעה בשם השותפות. יחד עם תגובה זו, מיום 12.2.2014, הוגש תצהיר אימות. זהו הבסיס להגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה. אכן, התצהיר לא צורף שוב לבקשה לתיקון כתב התביעה. ברם, לא ניתן לומר כי לא הוגש תצהיר המפרט את העובדות העומדות בבסיס בקשת התיקון. בית המשפט המחוזי בחן את טענת המדינה בעניין התצהיר ודחה אותה. בכך אין פגם. אשר על כן דין הבקשה להידחות בנקודה זו.

3.

שונים הם פני הדברים בקשר לסוגיית המועד שהחל ממנו יש לראות את היורשים כחלק מן ההליך – סוגיה המשליכה על נקודת הזמן שבה עצר מירוץ ההתיישנות. עיון בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מעלה שזו לא נדונה בו באופן מלא. אלה קביעותיו הנוגעות לסוגיה זו:

"מובן הוא כי ככל ש התובע 1 הינו נציג השותפות כי אז אין כל טענה לעניין התיישנות התביעה ביחס לתובעים שהצטרפו אליה לנוכח סעיפים 14 ו-15 לפקודת השותפויות [...]

המסקנה המתבקשת הינה, כי ככל ש התובע 1 הינו נציג השותפות ועושה דברה, אין לראות בתביעת השותפות כמתיישנת ולכן צירוף יתר השותפים או בנסיבות יורשיהם, אין בה כדי לפגוע במשיבה. מכאן, שהבקשה מתקבלת".

ברם, המדינה מעלה טענות שונות הנוגעות ליכולתה של שותפות שאינה רשומה להגיש תביעה בשמה היא, וכן טענות בדבר אופן ניסוח כתב התביעה. הטענות שהעלתה המדינה, הן בפן העובדתי והן בפן המשפטי, לא נדונו כלל בהחלטה. זהו גם דין הטענות הנוגעות למועדים שבהם הייתה קיימת השותפות ומתי פורקה. בהינתן כך, הגעתי למסקנה זו:

4.

הבקשה נדחית ככל שהדברים נוגעים לצירוף היורשים כבעלי דין. ואולם, טענותיה של המדינה בעניין השאלה האם הוגשה התביעה מלכתחילה בשם היורשים או מורישיהם – ויתר השאלות הנגזרות מסוגיית קיומה של שותפות – שמורות לה להליך הדיוני. החלטת בית המשפט המחוזי, ככל שנועדה להכריע בסוגיה זו – בטלה. בית המשפט המחוזי יחליט באיזה שלב בדיון להכריע בטענות אלה ובטענת ההתיישנות, על פי נסיבות המקרה הפרטניות.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.