רע"א 7889/18 פני פרל נ. רינה פניג

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 24.10.2018 בת"א 43783-05-18 (השופט ש' גלר ), שבגדרה התקבלה בקשת המשיבה לתיקון כתב התביעה.

2.

ביום 21.5.2018, הגישה המשיבה תובענה נגד המבקשות בבית המשפט המחוזי. בכתב התביעה נטען, כי בשנת 1973 רכש אביה של המשיבה 9% ממניות בן זוגה של המבקשת 1, מר מאיר פרל ז"ל בחברת "נווה שלוה". בדיון שהתקיים לפני בית המשפט המחוזי ביום 25.7.2018 ציין ב"כ המבקשות, כי לפי טענות המשיבה הסעד המקסימלי בתביעה עומד על 4.5% מכלל מניות החברה. שכן, בכתב התביעה נכתב כי עסקת הרכישה התייחסה ל-9% ממניותיו של בן זוגה של המבקשת 1, ומשעה שזה

החזיק רק ב-51% מכלל מניות החברה, הרי שהסעד המבוקש עומד לכל היותר על 4.5% ממניות החברה.

3.

בשל האמור, הגישה המשיבה ביום 26.7.2018 בקשה לתיקון כתב התביעה, כשלטענתה בעת עריכת כתב התביעה נפלה בו "טעות אריתמטית". במסגרת התיקון ביקשה המשיבה להבהיר כי הסעד המבוקש על-ידה הוא רישומה כבעלים על 9% מכלל מניות החברה.

4.

בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה, וזאת בשים לב לשלב המקדמי שבו מצוי ההליך ובהינתן שמטרתו המרכזית של ההליך המשפטי היא חתירה לחקר האמת.

מכאן הבקשה שלפנַי.

5.

לטענת המבקשות, לא ניתן לאפשר את תיקון כתב התביעה מקום שבו התיקון סותר חזיתית טענות עובדתיות שהועלו בכתב התביעה המקורי, ויש בו כדי לפגוע ביכולתן של המבקשות להתגונן. לגישתן, אין להתיר לבעל דין "לשפר את עמדתו" בעקבות טענה שהועלתה על-ידי הצד השני, שכן הדבר אינו עולה בקנה אחד עם עקרון תום הלב וההגינות הדיונית.

6.

לאחר עיון בבקשה ובנימוקיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת גם מבלי להיזקק לתגובה.

מושכלות יסוד הן , כי תיקון כתב תביעה הוא עניין מובהק שבסדרי דין שלערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב לגביו. בית המשפט שלערעור ימנע מלהתערב בהחלטות כגון דא, מלבד במקרים חריגים בהם ההחלטה שהתקבלה נוגדת את הדין; גורמת עיוות דין למי מהצדדים; או שנתגלתה בה חריגה קיצונית ממתחם שיקול הדעת הסביר (ראו: רע"א 5522/17 גוטמן נ' גולדשטיין , פסקה 8 (23.10.2017); רע"א 1808/16 אמסלם נ' אלון , פסקה 13 (28.3.2016) (להלן: עניין אמסלם ); רע"א 3343/15 מזרחי נ' מי חיים אחזקות בע"מ , פסקה 10 (1.6.2015); רע"א 4655/14 "אפיק" חברה לתעשיה ואחסנה בע"מ נ' עיריית תל אביב-יפו , פסקה 8 (7.9.2014)). לא מצאתי כי העניין שלפנינו נמנה על אותם חריגים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה.

7.

תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מעניקה לבית המשפט שיקול דעת נרחב בהפעלת סמכותו בבקשת מי מהצדדים לשנות או לתקן את כתבי טענותיו, ובלבד שהבקשה מוצדקת על מנת להכריע בשאלות המצויות במוקד המחלוקת. על-פי רוב, נוקטת הפסיקה גישה ליברלית עקבית בבקשות לתיקון כתבי טענות, בייחוד כשההליך מצוי בשלב מקדמי וטרם החל בירור התובענה לגופה (ראו: עניין אמסלם , פסקה 14; רע"א 7466/17 אסיסקוביץ נ' מועצה אזורית הר חברון , פסקה 8 (20.12.2017)). בענייננו, בהינתן השלב המוקדם שבו מצוי ההליך ובהתחשב בכך שבזמן מתן ההחלטה טרם הוגש כתב הגנה מטעם המבקשות, דומה כי החלטת בית המשפט המחוזי מאוזנת, נכונה, ומכל מקום אינה מצדיקה התערבות של ערכאת הערעור בשיקול הדעת שהופעל בערכאה הדיונית. זכויותיהם וטענותיהם של הצדדים שמורות להם הדדית במסגרת בירור התובענה לגופה.

8.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בנסיבות, משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.