רע"א 1928/17 אהרון אמסלם נ. לאה אלון

1.בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 20.2.2017 ומיום 23.2.2017 בת"א 43480-11-13 (השופט ע' עיילבוני ), בגדרן נדחו בקשותיהם של המבקשים לפסילת סעיפים בתצהירי עדות ראשית שהגישו המשיבים מחמת מניעות והשתק שיפוטי ולדחיית מועד ההוכחות הקבוע ליום 14.3.2017, והתקבלה באופן חלקי בקשתם להארכת המועד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעמם.

2.על הרקע לסכסוך בין הצדדים עמדתי במסגרת רע"א 1808/16; להלן עיקרי העובדות הצריכות לשם הכרעה בבקשה שלפנַי: המשיבים הגישו תביעה נגד המבקשים, בגדרה טענו בין היתר כי הם זכאים מכוח ירושה ל-50% מן הזכויות במקרקעין, במלון שנבנה בשטחם ובמבקשות 6-5 – חברות אשר הוקמו לצורך ניהול וחלוקת הרווחים המתקבלים מן המלון ומתקניו (להלן: הנכסים ). המבקשים מצדם הגישו לבית המשפט המחוזי שומת מס עיזבון משנת 1997, במסגרתה הצהירו לכאורה המשיבים כי היקף זכויותיו של המוריש – וממילא היקף זכויותיהם-שלהם – עומד על 12.5% בלבד מסך הזכויות בנכסים. בהמשך טענו המבקשים, כי המשיבים מנועים ומושתקים מלטעון למחצית מן הזכויות בנכסים, וממילא התייתר הצורך לדון ולהכריע בשאלת היקף זכויותיהם של הצדדים בנכסים (העומדת כאמור במוקד התביעה). לפיכך ביקשו המבקשים מבית המשפט המחוזי ליתן פסק דין, הקובע כי זכויות המשיבים בנכסים עומדות על 12.5% בלבד. בהחלטותיו מיום 28.9.2016 ומיום 7.11.2016 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, וקבע כי על רקע טענת המשיבים לפיה המבקשים "עשקו את זכויותיהם וקיפחו אותם לכל אורך הדרך, לא ניתן לקחת מסמך 'היסטורי' בודד, לנתקו ממערכת היחסים הכוללת בין הצדדים, ולבנות עליו קביעה עובדתית ביחס לשיעור זכויות התובעים [המשיבים – נ' ס'] בשותפות. בנסיבות אלה, בטרם לובנו כל הנסיבות הרלוונטיות וכל עוד לא נשללה האפשרות כי אותם ממצאים הנוגעים לשאלת שיעור ההחזקה בשותפות ישונו בהמשך, אין מקום להכריע כבר בשלב זה בטענת ההשתק שהעלו המבקשים" (עמוד 2 להחלטה מיום 7.11.2016).

3.ביום 23.1.2017 הגישו המשיבים תצהירי עדות ראשית מטעמם. ביום 14.2.2017 הגישו המבקשים בקשה לפסילת סעיפים בתצהירים, אשר עומדים בסתירה להצהרה שניתנה לכאורה על-ידי המשיבים לפני רשויות המס. לטענת המבקשים, משהגישו המשיבים את ראיותיהם, ואין בפיהם טענה בדבר אי-נכונות הצהרתם לפני רשויות המס, השתנו הנסיבות באופן מהותי ויש להכריע אפוא בעניין טענת המניעות וההשתק עוד בטרם יוגשו תצהיריהם-שלהם. ביום 20.2.2017 קבע בית המשפט המחוזי כי "הבקשה תידון בפתח ישיבת ההוכחות" .

4.ביום 21.2.2017 נפל המבקש 1 במדרגות המלון ושבר את אגן הירכיים. בעקבות זאת הגישו המבקשים בקשה להארכת מועד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעמם (שחל ביום 5.3.2017), לדחיית מועדי ההוכחות (שהראשון שבהם קבוע ליום 14.3.2017) ולעיון חוזר בהחלטתו מיום 20.2.2017. ביום 23.2.2017 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לדחיית מועדי ההוכחות ואת הבקשה לעיון חוזר, אך קיבל באופן חלקי את הבקשה להארכת מועד להגשת תצהירי עדות ראשית, וקבע כי תצהירו של המבקש 1 יוגש עד יום 22.3.2017.

5.מכאן בקשת הרשות לערער שלפנַי, ובצדה בקשה לעיכוב ביצוע מועד הגשת תצהירי המבקשים ומועדי ההוכחות. לטענת המבקשים, שגה בית המשפט המחוזי כשדחה את בקשתם להכריע בטענת ההשתק, טענת סף אשר צריכה להתברר "בתחילת ההליך ולא בסופו לאחר שמיעת ראיות, תוך בזבוז זמן שיפוטי יקר ומשאבים רבים" , בפרט כאשר "טענת ההשתק מתבססת על שומה חלוטה שאין עליה חולק" (עמוד 5 לבקשה) . לטענתם, עתה הוא הזמן המתאים להכריע בבקשה, משהגישו המשיבים את ראיותיהם ולא טענו דבר לעניין אי-נכונותה של שומת המס. "אין מקום לאפשר למשיבים להעלות טענות לעניין גודל חלקם כביכול במלון ובמקרקעין, טענות העומדות בסתירה מהותית להצהרתם ולשומת מס העיזבון האמורה" (עמוד 6 לבקשה). לטענת המבקשים, עד שלא תתברר טענת ההשתק, אשר עשוייה לצמצם באופן ניכר את גדר המחלוקת שבין הצדדים, אין לחייבם בהגשת תצהירי עדות ראשית מטעמם. עוד טוענים המבקשים, כי נוכח מצבו הרפואי של המבקש 1, יש לדחות במספר חודשים את מועד הגשת התצהיר מטעמו, כמו גם את מועדי ההוכחות, "ובכל מקרה לא לפני החלטה בבקשת רשות ערעור זו" (עמוד 3 לבקשה).

6.לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. הוראת סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובעת כי רשות ערעור על החלטה של בית משפט מחוזי תינתן אך ורק אם "שוכנע בית המשפט [העליון – נ' ס'] כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה" . אין זה מצב הדברים בענייננו. אף שהכרעה בטענת ההשתק היתה מקלה מטבע הדברים על המבקשים את מלאכת הכנת התצהירים מטעמם להגשה, אין הדבר מצדיק את התערבותי בשלב זה. כאמור בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 20.2.2017, בקשת המבקשים לפסילת סעיפים בתצהירי המשיבים "תידון

בפתח

ישיבת ההוכחות" (ההדגשה הוספה), שאז יהיה על המשיבים להתייחס לטענת ההשתק ולהסביר כיצד מתיישב האמור בתצהיריהם עם שומת המס שהציגו המבקשים (בשים לב לע"א 732/15 פקיד שומה נ' בנלי טל (21.3.2016) אליו הפנו המבקשים; ואינני מביע עמדה לגופו של עניין). בית המשפט המחוזי ידרש לטענות הצדדים, יכריע כחכמתו ויורה על אופן המשך ניהול ההוכחות בהתאם. אם יסתבר בדיעבד שנעשתה מלאכה מיותרת לחינם, ניתן יהיה גם לפסוק הוצאות הולמות.

7.אשר על כן, הבקשה נדחית; ממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע והיא נמחקת בזאת; רפואה שלמה למבקש 1.

משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.