רע"א 6660/15 דן וולפרט נ. מוריס ששון

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי (המחלקה הכלכלית) בתל אביב-יפו (כב' השופטת ר' רונן) מיום 15.7.2015, בה קיבל בחלקה את בקשת המבקשים והורה על מחיקת חלקים מכתב התביעה המתוקן שהגיש המשיב.

1.

אין זו הפעם הראשונה בה מובאת לעיוני בקשת רשות ערעור על החלטתו הנ"ל של בית משפט קמא. זה לא מכבר ניתנה החלטתי בבקשת רשות ערעור שהגיש המשיב על החלטה זו (רע"א 5174/15 מיום 19.10.2015).

הרקע להחלטתו של בית משפט קמא פורט בהחלטתי האמורה, ואיני רואה לשוב על הדברים. אציין רק כי תביעתו של המשיב נגד המבקשים מבוססת על סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים ), בטענה כי המבקשים גייסו ממנו כספים להשקעה בחברה זרה על יסוד מצגי שווא. בהחלטתו מיום 7.5.2015 אִפשר בית משפט קמא למשיב לשקול את האפשרות להגיש כתב תביעה מתוקן, לאחר שמצא כי כתב תביעתו נעדר התייחסות לרכיב הנזק. בין היתר, הורה בית המשפט למשיב להתמקד בעילת התביעה לה טען ולהבהיר מה הנזק שנגרם לו כתוצאה ממצגי השווא הנטענים.

המבקש אכן הגיש כתב תביעה מתוקן, הזהה ברובו המכריע לכתב התביעה המקורי, תוך שהוא מוסיף סעיף שכותרתו "הנזק". המשיבים, בתגובה, הגישו בקשה למחיקת כתב התביעה המתוקן, בנימוק כי הוא אינו עונה על הוראותיו של בית משפט קמא, בין היתר מאחר שהוא כולל עניינים שאינם רלוונטיים וכי המבקש לא היה רשאי להוסיף טענות לגבי אובדן הזדמנות עסקית ועוגמת נפש. בית משפט קמא קיבל את בקשת המבקשים בחלקה, והורה על מחיקת הטענות בדבר אובדן הזדמנות עסקית ועגמת נפש. בהחלטתי מיום 19.10.2015 קיבלתי את בקשת המשיב ואפשרתי לו לכלול בכתב תביעתו המתוקן את שני ראשי הנזק האמורים.

2.

בבקשה דנן מלינים המבקשים על כך שבית משפט קמא קיבל את בקשתם רק בחלקה. לדידם, היה על בית המשפט למחוק חלקים נוספים מכתב התביעה המתוקן, כיוון שבכתב התביעה המתוקן, הפר המשיב את הוראותיו של בית משפט קמא באשר לאופן התיקון הנדרש. לטענתם, כתב התביעה כולל עילות תביעה, סעדים, נסיבות ופירוט עובדתי אשר נקבע במפורש כי לא יכללו בתביעתו ואינם רלוונטיים לתביעתו, כגון הפרת חובות אמון וזהירות. עוד טוענים המבקשים כי הותרת כתב התביעה במתכונתו הנוכחית, תקשה עליהם לנהל את הגנתם במישור המשפטי והעובדתי, ואף מחייבת את החלתה של תניית השיפוט הזר שנקבעה בחוזה בין המשיב לבין החברה הזרה.

3.

דין הבקשה להידחות.

כפי שהובהר בהחלטתו של בית משפט קמא מיום 7.5.2015, וכפי שצויין גם בהחלטתי מיום 19.10.2015, תביעתו של המשיב נגד המבקשים מבוססת על סעיף 12 לחוק החוזים, בגין טענה למצגי שווא שהמשיבים ביצעו כלפיו. על המשיב למקד את תביעתו בעילה זו, ועל כך אין חולק. זה הבסיס להחלטה מיום 15.7.2015 מושא הבקשה דנן.

4.

בהחלטתו מיום 15.7.2015, בדונו בבקשת המבקשים למחיקת כתב התביעה המתוקן, העיר בית משפט קמא את הדברים הבאים:

"על פני הדברים יתכן כי חלק מהעובדות המפורטות בכתב התביעה [המתוקן – י"ע] אינן הכרחיות לצורך הוכחת עילת התביעה.

יחד עם זאת, בשלב זה לא ניתן לבצע מחיקה של אותם עניינים שאינם רלבנטיים ואם יסתבר בסוף ההליך שעובדות שצוינו בכתב התביעה לא היו רלבנטיות וגרמו להכבדה וסרבול של ההליך, תהיה לענין כמובן השלכה במסגרת פסיקת ההוצאות".

עולה מהאמור, כי בית משפט קמא היה ער לכך שחלקים מכתב התביעה עשויים להיות בלתי רלוונטיים. אלא שלפי שיקול דעתו, לא יהא זה נכון להתדיין בשלב זה על מידת הרלוונטיות של כל תג ותג בכתב התביעה, תוך שהוא מבהיר כי הכללת עובדות בלתי רלוונטיות שיגרמו לסרבול ההליך, תגרור חיוב בהוצאות.

5.

הנה כי כן, אין בהחלטתו של בית משפט קמא להימנע ממחיקת חלקים מכתב התביעה המתוקן, משום הגדרה מחדש של יריעת המחלוקת בין הצדדים (כאמור, בית המשפט כבר הבהיר ותחם את גדר המחלוקת בהחלטתו הראשונה). מדובר בהחלטה הנוגעת לאופן ניהול הדיון, שהיא מסוג ההחלטות בהן מסור לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב. הלכה עמנו כי בית משפט זה ימעט להתערב בהחלטות מסוג זה, אלא במקרים חריגים בהם ההחלטה שהתקבלה עומדת בניגוד לדין או שהיא גורמת לעיוות דין לאחד הצדדים (רע"א 7192/14 דוד צוקר ובניו חברה לבניין ולהשקעות בע"מ נ' צוקר , פסקה 12 והאסמכתאות שם

(1.1.2015)). איני סבור כי המקרה דנן נופל בגדרם של חריגים אלו, וחזקה על בית משפט קמא כי ככל שימצא כי ניסוחו של כתב התביעה אכן גרם לסרבול ההליך, הוא יפעל ברוח החלטתו דלעיל.

6.

אי לכך, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.